הדגים של ימת סטו מאת רורי פילגרים. מאנגלית: מרים יחיל-וקס, מחברות לספרות, 358 עמ'
פורסם במעריב 16.5.2003
ב'דגים של ימת סטו' מספרת רורי פילגרים, אמריקנית ממוצא יפני, את סיפורה של משפחתה לאורך שלושה דורות. הסיפור כולל מלחמות ותהפוכות אישיות וחברתיות רבות ביפן של המאה ה-20 (בתחילת הספר תמצאו שרטוט של אילן היוחסין של המשפחה, שמסייע להתמצא בשמות הזרים לאוזן המערבית ובקשרים ביניהם). גיבורת הספר היא הארוקו ובמרכזו נשות המשפחה, שנחישותן לשרוד ולקיים את הקשרים המשפחתיים, על אף כל הקשיים, מהווה את הדבק המשפחתי המאחד, כמו גם את הציר המניע את העלילה קדימה.
אחד השינויים המרתקים, שהספר מלווה, נוגע ליחסים בין גברים לנשים, על מעמדם וחלוקת התפקידים ביניהם, במשפחה ומחוצה לה. אלו אינם אלא שיקוף של קודים חברתיים נוקשים, הבולטים לעיני המבקרים ביפן גם כיום. היכולת להתבונן בהם מבפנים, באמצעות עיניהן של בנות המשפחה לאורך השנים, מאפשרת לחוש סימפטיה רבה לצד הביקורת.
הארוקו, שהתבגרה בתקופת השינויים עצמם, נדונה לתסכול הנובע מהידיעה שהיא היתה יכולה להפיק מעצמה הרבה יותר, אילו בחברה שבה גדלה היו פתוחים בפניה ערוצים שהיו מיועדים רק לגברים. סבתה קיי מספרת לה, שמעולם לא היה לה זמן לדאוג להשכלה שלה עצמה, וכי כל חייה חשבה רק על אושרו של בעלה ועל בריאותם של ילדיה. אך גם הארוקו וגם הקורא יכולים לזהות את הסיפוק הקיים בהצהרתה המסכמת – "הבית הוא הבסיס לאושר" – גם אם מתבקש להפריד בינה לבין צידה השני של המשוואה המרירה, שהיא מעמידה בדבר חשיבות הידיעה לנהל בית כהלכה, שהולכת ומתמעטת אצל הנשים בימינו.
שיבתה של הארוקו ומשפחתה ממנצ'וריה ליפן ההרוסה פיסית, כלכלית וחברתית, לאחר מלחמת העולם השנייה, מעמתת אותה ואותנו עם הניסיון המתמשך להמשיך ולשרוד מול מוראות המלחמות, ההיעקרות והירידה מן הנכסים. אנו תוהים, האמנם יכולים קשיי החיים לחשל אותנו מבלי להקשיח את ליבנו. בין השיטין, עולה מ'הדגים של ימת סטו' תזכורת אקטואלית מתמיד לנוראותן של מלחמות ההורסות את חייהם של בני האדם. אומץ הלב האנושי, כפי שמשרטט אותו הספר, מצוי לא בשדה הקרב, אלא בפרטים הקטנים של החיים, שנמשכים למרות המלחמות ולאחריהן, ובדבקות בחיים האלה. אלה מזקקים את חשיבותם של הבית הישן ושל המשפחה כעוגן בחיים, גם כאשר היא רחוקה מלהיות מושלמת, והיא תמיד כזאת. אין ב'דגים של ימת סטו' מרידה, אלא רק השלמה; אבל בת לווייתה היא האופט ימיות: "כשהפרחים נעלמים, בדיוק אז העלים החדשים מוכנים להיפתח", נזכרת הארוקו בדברי סבתה.
קשה לשים את האצבע על הנקודה המדויקת שאחראית ליופיו של הספר הזה. אין בו עלילה מרתקת במיוחד, סגנון מתוחכם או מסר עמוק. מה שיש בו הוא החיים עצמם, שהם יפניים ואוניברסליים בו-זמנית (וזהו, תמיד, אחד מסודותיה של ספרות "מקומית" טובה). פילגרים מספרת על כמיהה לשורשים, על ההכרח להשתנות וההשלמה עמו, על המשחק המורכב בין חובה לבחירה, ועל הצורך האנושי בהשתייכות. הסופרת מצליחה לטוות עבותות של קשר בינינו לבין דמויותיה ולהפוך אותן לחלק מעולמנו, תוך שאנו עוקבים אחרי גורלן בחרדה. העדינות והאיפוק שמאפיינים את הסיפורת היפנית שובים, שוב ושוב, בקסמם. במשפט אחד, זהו ספר שבא מאהבה.
