מותו של וישנו מאת מאניל סורי. מאנגלית: ברוך גפן, כנרת, 291 עמ'
פורסם במעריב, 4.4.2003
'מותו של וישנו' מלכד את סיפורה האנושי של הודו, על המתחים הבין-קבוצתיים והבין-דתיים שבה, עם אמירה אקזיסטנציאלית על מצבו של האדם. וישנו – שנקרא על שם אל הודי, אחת מהתגלמויותיו של הקרישנה – הוא שתיין, שתמורת שירותיו הכושלים לדיירי הבית קנה חזקה על מדרגותיו, שם הוא גוסס כעת. בדמדומי המוות שלו נזכר וישנו באהבתה של אמו ובסיפוריה על האלים, כמו גם בקשר האהבים שלו עם פדמיני הזונה. סיפור גסיסתו, בסוף הספר, מתואר בשיא לירי ואנושי.
בינתיים מהווה וישנו טרחה לדיירי הבית, שרבים ביניהם מי ישלם את הוצאות האמבולנס כדי להובילו לבית-החולים. הם תוהים האם הרושם שתעשה הגשת כוס תה לחולה יעלה על הבזבוז שבכוס תה שתושלך ריקם, וחרדים לרושם שיעשה מראה גופו על האורחות המוזמנות למשחק קלפים. באבחנה דקה ובעט אירוני (הספר נפתח במשפט "כיוון שלא רצתה להעיר את וישנו, במקרה שעדיין לא מת"), מיטיב מאניל סורי לתאר את הקרתנות, התועלתנות והחשבונאות, שמדריכות את דיירי הבית: משפחת אסראני ומשפחת פאטהק ההינדיות, שעולמן מתמקד בעיקר בסכסוך בין שתי הנשים על המטבח המשותף, ובנסיונות הכושלים של בעליהן להימלט מסכסוך זה; משפחת ג'לאל המוסלמית, שבנה סאלים בורח בשלב מסוים עם קויטה, בת משפחת אסראני, שמתפכחת במהרה ושבה אל הוריה, החרדים שמא תפגע האפיזודה בסיכוייה לשידוך שמצאו לה; ווינוד טנג'ה, שמאז שמתה עליו אשתו מסתגר בדירתו.
מר ג'לאל, שלגלג כל חייו על האסלאם כמו על הדתות כולן, מחפש לפתע את ההארה. דרכו אליה, באופן המוכר לכל מחפשי הגאולה ממין זה, עוברת בסיגוף עצמי ובניסיון לא להתאוות לדבר. כך הוא ממשיך לצום גם כשמסתיים הרמדאן, ועובר לישון על הריצפה הקשה למורת רוחה של אשתו, מתוך תקווה שיסורי הגוף יסייעו לנפשו להמריא לשחקים. לשיא ההקרבה העצמית מגיע האדון ג'לאל כאשר הוא עובר לישון במדרגות ליד וישנו. שם, סוף סוף, הוא זוכה להתגלות. ומי שמתגלה לו בחזונו הוא לא אחר מווישנו, אשר מבהיר לו כי עליו להביא את הבשורה לכל השאר. הצרה, כמובן, היא, שאיש מהם אינו רוצה לשומעה. הדרשה שהוא נושא באזני דיירי הבית מתגלגלת עד מהרה לאי-הבנה דתי, המתלכד עם ההמון שמבקש לעשות בו שפטים בשל בריחתו של בנו עם בתם של האסראנים. הסוף, איך יכול להיות אחרת, הוא טראגי, אם כי בעטו של סורי הוא מקבל גם מימד קומי.
הבית המשותף הוא בבואה בזעיר אנפין להודו הרב-גונית והמשוסעת. אך על אף שהוא מתפקד כמשל, מצליח סורי לאפיין את דמויותיו כבעלות נפח ועומדות בפני עצמן. 'מותו של וישנו' הוא ספרו הראשון של סורי – פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת מרילנד שבארה"ב. הוא מצטרף לספרים רבים, שלמרות שהם נכתבים אנגלית בידי אמריקנים ממוצא הודי, הם עוסקים באופן כמעט בלעדי בחוויות מוצאם.
