הפעם האחרונה שחשבתי על הפילוסופית הפוליטית סוזן אוקין היתה כשהתפרסם בעיתונות הישראלית שהמתאבדת במחסום ארז בינואר נשלחה למשימתה על-ידי שני גברים: בעל ומאהב. אחד חגר את חגורת הנפץ למותניה, השני הסיע אותה. הכל כדי לכפר על הפגיעה ב"כבוד המשפחה", שכמובן היא לבדה אחראית לה. היא השאירה שני יתומים קטנים, מלבד הנפגעים בצד הישראלי.
פילוסופית פוליטית חשובה. סוזן מולר אוקין.
סוזן אוקין נפטרה לפני שבוע, בנסיבות לא ברורות. היא היתה בת 57. המדף הפמיניסטי בספרייה שלי מחזיק 3 מספריה. ספרה Justice, Gender and the Family הוא דיון נוקב בהתעלמותן של תורות צדק מנושא המגדר (ג'נדר). כל עוד היחידה המשפחתית לא תוכפף אף היא לשיקולים של צדק, לא ניתן יהיה לממש אותו בחברה כולה, טענה אוקין בשכנוע רב.
אך זהו מאמרה ?Is Multiculturalism Bad for Women שיצא גם כספרון עם מאמרי תגובה, שאני חוזרת אליו שוב ושוב וממליצה עליו לכל מי שרוצה לקרוא משהו קצר ומצוין על זכויות תרבותיות מול זכויות אוניברסליות. שעליו חשבתי כשתהיתי מי האנשים האלו ששולחים אם לשני ילדים קטנים להתאבד ולרצוח כדי לכפר על הכתם שהמיטה על "כבוד המשפחה", והופכים אותה לקרבן לדיכוי כפול: לאומי ומיני.
במאמרה זה מסבירה אוקין כי זכויות קבוצתיות הן במקרים רבים אנטי-פמיניסטיות, משום שהן מאפשרות לקבוצות שמקבלות אותן להמשיך לדכא את החלשים שבהן, במיוחד נשים וילדים. התומכים הליברליים בזכויות כאלו מתרכזים בהבדלים בין קבוצות אך נוטים להתעלם מההבדלים בתוך הקבוצות, כמו הבדלי הכוח בין גברים לנשים. הם גם מעניקים תשומת-לב מעטה, אם בכלל, לזירה הפרטית, שבה השליטה הגברית בנשים עדיין שולטת בכיפה. אפילו אם מגבילים את התמיכה בזכויות קבוצתיות רק לתרבויות שהן ליברליות באופן פנימי, טוענת אוקין, על פמיניסטיות – על כל מי שמאמץ את השוויון המוסרי בין גברים לנשים - להישאר ספקניות.
