בימים האחרונים הוזכר לא מעט פרק 7 למגילת האו"ם (או בלשונם של עיתונאים רבים שאינם מתמצאים, "סעיף 7"), בנוגע לשאלה האם החלטתה של מועצת הביטחון לגבי הפסקת האש תהיה על-פי פרק זה או על-פי פרק 6 למגילה. כדאי להבין את ההבדלים בין החלטות על-פי הפרקים השונים ואת חשיבותה של החלטה על-פי פרק 7 למגילת האו"ם, שהיא רבה.
על ההבדל המשמעותי ניתן ללמוד כבר מכותרות הפרקים. כותרתו של פרק 6 היא 'יישוב סכסוכים בדרכי שלום'. כותרתו של פרק 7, לעומת זאת, היא 'פעולה בנוגע לאיומים על השלום, הפרות של השלום ומעשי תוקפנות'. בעוד שפרק 6 מקנה למועצת הביטחון סמכות להמליץ בנוגע לסכסוכים המובאים לפתחה, פרק 7 מסמיך אותה לפעול ולאכוף את החלטותיה. סמכות הכוללת נקיטת צעדים כמו הטלת סנקציות, על-פי סעיף 41 למגילה, ואם צעדים אלו התגלו כבלתי-יעילים, גם שימוש בכוח הדרוש כדי להשיב על כנם את השלום והביטחון הבינלאומיים, כפי שמסמיך אותה סעיף 42 למגילה. לשם כך מחייב סעיף 43 את המדינות החברות באו"ם להעמיד לרשותה, על-פי קריאתה ובהתאם להסכמים, כוחות חמושים וסיוע אחר הנדרש לשמירת השלום והביטחון הבינלאומיים.
מכאן יש ללמוד גם על ההבדלים בין החלטות שונות של האו"ם. אלו הם הבדלים חשובים כאשר מציינים כי מדינה זו או אחרת איננה מצייתת להחלטות האו"ם. אין דינן של החלטותיה של העצרת הכללית כדין החלטותיה של מועצת הביטחון. והחלטותיה של האחרונה על-פי פרק 7 הן ההחלטות החשובות ביותר שכן הן מחייבות ונלווית להן סמכות אכיפה.
החלטת מועצת הביטחון 1701 איננה מציינת במפורש כי היא נתקבלה על-פי פרק זה או אחר, אך נוקטת בלשונו של פרק 7 כשהיא קובעת כי "המצב בלבנון מהווה איום על השלום והביטחון הבינלאומיים". (משום מה סעיף זה ואחרים הושמטו מ"הנוסח המלא" שהביא היום הארץ).
יש לציין סעיף חשוב מאד נוסף בפרק 7 למגילת האו"ם, הלא הוא סעיף 51 , הקובע כי "דבר במגילה הנוכחית לא יפגע בזכות הטבועה להגנה עצמית אינדיבידואלית או קולקטיבית אם מתרחשת התקפה מזוינת כנגד חברה של האומות המאוחדות, עד לנקיטת האמצעים הדרושים בידי מועצת הביטחון לשימור השלום והביטחון הבינ"ל". הסעיף מוסיף ומחייב מדינות המממשות זכות זאת לדווח מיידית למועצת הביטחון, וקובע עוד כי לא יהיה בכך כדי להשפיע על סמכותה ואחריותה של המועצה על-פי המגילה לנקוט בכל זמן בפעולה שהיא רואה להכרחית על-מנת לשמר או להשיב על כנם את השלום והביטחון הבינ"ל.
