מקרה האחים עמיר הוא סוג של מבחן רורשאך לאנשי שמאל וזכויות אדם. למרבית הצער, חלק לא קטן מהם נכשלים בו (אי אפשר “להיכשל” במבחן רורשאך, כמובן, אבל זה רק משל).
יגאל עמיר זכה לחוק פרסונלי המונע ממנו כל חנינה אפשרית, פרי יוזמתו של ח”כ מהשמאל (נניח). חגי עמיר, ששוחרר לאחר קרוב ל-17 שנות מאסר על סיוע לרצח, ללא קיצור תקופת המעצר – לקבלת פנים שקראה לרדוף אותו עד יום אחרון, פחות או יותר.



