קרוא וכתוב

יש לכם עתון הארץ בבית? תפתחו את מוסף הספרות מיום שישי 9.5, בגב המוסף (עמ' ה'4) ותראו את הכנס שמארגנת אוניברסיטת חיפה על "רב-תרבותיות – חזון ומציאות, מאבק וחיפוש דרך". נושא הערב הוא 'הדיאלוג עם עצמנו'. הדוברים – כולם גברים.
לא, אני לא חושבת שנשים הן "תרבות" מובחנת במובן של תרבות לאומית או אתנית (האוניברסיטה הקפידה להזמין את הסופר סלמאן נאטור בשביל זה). אבל איך אפשר לדבר (וזהו ההקשר הרב-תרבותי) על מגוון, על קולות שונים שביניהם אמור להתקיים הדיאלוג – כאשר אין אף אשה שתשמיע את קולה? ואיך זה שבתחילת המאה ה-21 יש אכסניות אקדמיות מכובדות שעדיין לא מבינות את זה, ומסוגלות לארגן כנס על טהרת הגברים ללא הנד עפעף?