פורסם בהארץ, 24.4.2002
באחרונה זהו "בון טון" לתקוף את זכויות האדם בכלל ואת האגודה לזכויות האזרח בפרט. הגדיל לעשות ד"ר יואב דותן (הארץ, 21.4), הטוען כי האגודה חוברת לגופים שפעולתם המשפטית נועדה לשרת מטרות תעמולתיות ופוליטיות.
על אף שבג"ץ הוא בתחום התמחותו של הכותב, למרבית הצער לא מובאת במאמר שום דוגמה ספציפית לביסוס טענתו כי לעתירות שהוגשו מטעם ארגוני זכויות אדם לא היה בסיס עובדתי מהימן. לעומת זאת, הדוגמאות המובאות בנוגע לפעילות זו או אחרת של האגודה הן חלקיות, משובשות או מופרכות לחלוטין. יש גם להתריע על הדה-לגיטימציה הגורפת שעושה דותן לארגונים ערביים ופלשתיניים לזכויות אדם. וכי הללו מוקצים מחמת מיאוס, שהאגודה צריכה להימנע משיתוף פעולה עמם?
ואלו העובדות: מאז תחילת פעולת הלחימה בשטחים הגישה האגודה ארבע עתירות לבג"ץ. שלוש מהן נגעו למעצרים המוניים וגורפים של 18 יום, בין היתר של ילדים בני 14 שלא היו בנוגע אליהם שום חשדות ספציפיים. זאת, ללא ביקורת שיפוטית, כאשר יותר משבוע ימים לא חלה כל חובה אפילו לשאול לשמו של העצור, לא כל שכן לתת לו אפשרות לטעון לחפותו ולהשתחרר לביתו. העתירה האחרת נגעה לפגיעה רחבה באוכלוסייה אזרחית. האגודה לזכויות האזרח – לטוב או לרע – לא היתה צד לעתירה בנושא קבורת הגופות בג'נין.
האגודה אכן היתה חתומה על המודעה בהארץ בנושא קורבנות הטרור, שפורסמה בספטמבר 2001. אך מיד לאחר הפרסום היא התנערה ממנה בפומבי והבהירה כי לא ידעה שרשימת הקורבנות כוללת מחבלים. יתרה מזאת, האגודה הדגישה כי עשיית דין אחד לרוצח ולנרצח היא בניגוד מוחלט לעמדתה.
לחלק מן העתירות שהגישו ארגוני זכויות אדם מאז תחילת פעולת צה"ל בג'נין, היה סיכוי קלוש להתקבל בבג"ץ. ועם זאת, גם עתירות כאלו מעודדות את מקבלי ההחלטות לחשוב פעמיים טרם פעולה ומשמשות כשוט הרתעתי מפני שימוש בלתי מבוקר בכוח, שהוא אויבן של זכויות אדם באשר הן. מבחינה זו, לא העתירות שהתקבלו בבג"ץ הן אמת המידה להצלחה אלא העוולות שנמנעות בעזרתן.
הבסיס העובדתי שעליו נשענו העתירות שהוגשו היה מגוון, וכלל בין היתר ידיעות מכלי תקשורת שונים, מידע מארגוני זכויות אדם ועדויות שנגבו טלפונית בגלל איסור הכניסה לשטח. מידע ישיר מהשטח אי אפשר היה להשיג בשל המגבלות הגורפות על כניסת עיתונאים וארגונים שיכולים היו להגיש סיוע. למרות מגבלות אלו, סירבה האגודה לעמוד מנגד נוכח משבר הומניטרי מן החריפים שידענו אי פעם. הרי מחובתו של כל ארגון זכויות אדם לפעול לנוכח משבר כזה.
פעולות צה"ל בשטחים הביאו לפגיעות קשות ביותר בזכויות אדם, ובהתאם לכך חומרת תגובתה של האגודה. איננו חסינים מפני טעות ואנו בודקים את דרכנו, תגובותינו ופעולותינו באופן מתמיד. אנו גם פתוחים וקשובים לכל ביקורת, אך רצוי שהיא תתבסס על עובדות בדוקות. בימי קדם היו נוהגים להרוג את השליח שהביא בשורה רעה. התגובות האחרונות לפעילותה של האגודה לזכויות האזרח יוצרות את הרושם שנוהג זה לא עבר מן העולם. קשה להתמודד עם הטענות שמעלה האגודה, קל יותר להטיח האשמות לא מבוססות.
וחמור מכל, ממאמרו של ד"ר דותן, כמו גם ממתקפתו של היועץ המשפטי לממשלה, עולה דה-לגיטימציה להגנה על זכויות האדם בכלל ועל זכויותיהם של פלשתינאים בפרט. האגודה לזכויות האזרח מחויבת דווקא בימים קשים אלו להגנה על זכויות האדם באשר הוא ולשיח ציבורי על אחריותה וחובתה של מדינה דמוקרטית לכבד ולהבטיח אותן גם בשעת חירום. לשיטתם של התוקפים אותנו, זכויות אדם הן עניין לאחרית הימים, אם בכלל.