• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« לפי הקוד האתי של נבחרת ישראל בכדורגל השחקנים לא ביצעו שום עבירה בפרשיית המין
בדרך לאתנוקרטיה »

שוויון האזרחות וההתאזרחות

17 במאי 2003 על-ידי נעמה

© פורסם בהארץ ב–1.3.2001

הדיון הציבורי בשאלת האזרחות הישראלית והשלכותיה חשוב מכדי שיעלה לסדר היום הציבורי אגב הערה בתוכנית טלוויזיה. למרות הליקויים בהצעתה של דליה רביקוביץ, האינטואיציה הנכונה שבבסיסה ראויה לדיון מעמיק בהרבה, שכן היא נוגעת בלב הפצע המדמם של מדינת ישראל: האופן שבו חוק השבות מבטא את אופיה האתנוקרטי, כשהמוצא האתני – ולא האזרחות – הוא העיקרון המכונן.

אין שוללים זכות הצבעה מאזרחים, אין שוללים זכויות בשל מוצא אתני, ואין עושים זאת רק משום שלכאורה דפוס ההצבעה של אותה קבוצת אוכלוסייה לא תואם את עמדתו הפוליטית של המציע. אלה הליקויים הבסיסיים שבהצעת רביקוביץ. אך לב הרעיון נוגע לשאלת האזרחות עצמה, לא לזכות ההצבעה. יש לשקול בכובד ראש לשנות את פרוצדורת ההתאזרחות הנהוגה בישראל למהגרים ולהתנותה בתקופת שהייה בארץ, ידיעת מה של שפתה (במקרה של ישראל, אחת משתי השפות הרשמיות), ההיסטוריה ומבנה הממשל שלה. כל אלה הן דרישות קבילות שכל דמוקרטיה ליברלית רשאית להציג.

הסיבה לרעש הציבורי הקם סביב כל רעיון כזה נעוצה בחשש שהוא יערער את מעמד-העל של חוק השבות כחוק מכונן כביכול של מדינת היהודים. חוק זה, שניתן להצדיקו בעת הקמת מדינת-לאום ככלי למימוש ההגדרה העצמית, משמש בישראל לאפליה רבת שנים של האזרחים הערבים בפרט ובעיקר ושל לא-יהודים בכלל. חוק השבות מפלה לא רק בין מהגרים בכוח אלא גם בין אזרחים בפועל, משום שרק אזרחיה היהודים של ישראל נהנים מכך שלבני הלאום שלהם מסלול מקוצר, אוטומטי כמעט, להתאזרחות. אך לחוק השבות השלכות הרבה מעבר לחוקי הגירה, בשל המערכת המורכבת שנבנתה על בסיסו, שנועדה להפלות בין יהודים ללא-יהודים. כך למשל את המונח "יהודי" מחליף צירוף המלים "מי שזכאי לעלות ארצה על פי חוק השבות". כך נהפך חוק השבות למכבסת המלים של האתנוקרטיה הישראלית, כשהלשון הנקייה נועדה לעמעם את האפליה הבוטה המבצבצת מבעד לה.

מעבר לכך יש כאן ניסיון מגונה להסוות אפליה פסולה בעזרת המעטה הלגיטימי כביכול של חוקי הגירה. בדרך זו משרתת מדיניות ההגירה לא רק את הרצון להבטיח את קיומם של רוב יהודי ותרבות יהודית, אלא תומכת במבנה שלם של אפליה פנים-מדינתית, כמו אפליה בהקצבות לרשויות מקומיות, שלילת התיישבות של ערבים על אדמות הסוכנות ותת-ייצוג של ערבים במערכות השלטון ובתפקידים ממלכתיים.

מערכת נוספת שהיא פרזיטית על חוק השבות היא קבוצת הבעיות הקשורה לסוגיית "מיהו יהודי". אף שחוק השבות הוא חוק מתיר מאוד בכל הקשור לעליית יהודים, הרי דווקא בשל טבעו זה הוא גורם להפעלת מערכת פרוטו-גזענית בתוך הקבוצה היהודית פנימה. מרגע שמדינת ישראל מעניקה סל הטבות ליהודים הבאים בשעריה, מעבר לעצם קבלתם לתוכה, היא נהפכת לחשדנית כלפי אנשים שמנקודת ראותה עשויים להעמיד פני יהודים כדי לזכות בהטבות אלה. העובדה שמערכת החוקים של מדינת ישראל כה מיטיבה עם היהודים גורמת לרבים לרצות להיות "יהודים" והופכת את רשויות המדינה לבוררות על בסיס הבחנות של גזע.

למרות חוסר הסבירות הברור שבמתן אזרחות לאדם שזה עתה הגיע לארץ, פורצת סערה ציבורית כאשר מועלית האפשרות לתקן את המצב. אין פלא שהדיון הציבורי בישראל מתחמק מעניין זה, שכן הוא נוגע ישירות בשאלת המתח האפשרי המגולם בביטוי מדינה יהודית ודמוקרטית. אלא שבעוד שהזכות להגדרה עצמית פוליטית ויצירת חיים חברתיים, תרבותיים ולשוניים אוטונומיים היא לגיטימית, קשה לתמוך בחקיקת חוקי הגירה שאינם מתיישבים עם דרישות הצדק רק כדי להמשיך ולהיות רוב. הם אינם מתיישבים עם דרישות אלה משום שהם מפרים את עקרון החירות השווה של אזרחי המדינה, באפשרם הגירה חופשית לבני קבוצת הרוב ובמונעם אותה מבני קבוצת המיעוט. בכך לא ממלאות הרשויות את חובת ההגינות שיש להם כלפי כלל האזרחים.

הגדרה עצמית לאומית מתבטאת בסממנים תרבותיים יותר מאשר משפטיים. רצוי שהדומיננטיות התרבותית לא תמוסד אלא תיווצר במסגרת האילוצים הדמוקרטיים, מעצם העובדה שמדובר ברוב מספרי מכריע ובלי לפגוע בזכויותיהם של קבוצות ומיעוטים אחרים. בכל מקרה, אין צורך בחוקי הגירה נושאי פנים כדי לשמר את התרבות הזאת. אזרחות שלא תוענק אוטומטית לאיש תהיה אפשרית מרגע שבמדינת ישראל תונהג אזרחות שווה לכל.

כל המאמרים

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשלוח את זה לחבר בדואר אלקטרוני (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם במאמרים עיתונאיים |

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפות ל-645 עוקבים

  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • רשימות אחרונות

    • רפואה הפוגעת בכבוד האדם איננה "חווית טיפול"
    • שנהיה תמיד בצד הנותן?
    • חיים ששווים פחות: הסולידריות מתה מקורונה
    • פסיכולוגית הולכת לטיפול
    • מי יגן על החולים?
  • סימניה

    20 עצות להגנה על הדמוקרטיה
    סיפור של פירוק והרכבה
    בצד הבטוח של הדברים
    ואף מילה על ביבי
    הן לא היסטריות
    מדינה תחת מעקב
    סופה של הבדידות
    כרב ראשי, איני יכול יותר לשתוק
    כן, נשים עם דוקטורט נקראות ד"ר
    איסור נגיעה

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • אות מיס פיגי

  • הטוויטר שלי

    הציוצים שלי
  • מפתח

  • ארכיון

  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אורי בלאו אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בית המשפט העליון בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שוויון שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

בלוג בוורדפרס.קום.

WPThemes.


loading בטל
הרשומה לא נשלחה - בדוק את כתובות המייל בבקשה!
הפעולה נכשלה, בקשה נסה שוב
מצטערים, הבלוג שלך אינו יכול לשתף רשומות בדואר אלקטרוני.
פרטיות וקובצי Cookie: אתר זה משתמשי בקובצי Cookie. המשך השימוש באתר מהווה את ההסכמה שלך לשימוש באלו.
לקבלת מידע נוסף, כולל מידע על השליטה בקובצי Cookies, ניתן לעיין בעמוד: מדיניות קובצי ה-Cookie