אהבה על קו השבר מאת צור שיזף. הוצאת חרגול 1998. 175 עמ', 49 שקלים
פורסם בהארץ ספרים, 14.7.1999
עולמם הנחרב של לוחמים ששרדו מלחמה הוא חומר גלם סוציולוגי מעניין, שאף שימש השראה ללא מעט יצירות ספרות. בארה"ב, אלה שלא הצליחו לחזור לחייהם הרגילים לאחר מוראות וייטנאם הם קבוצה גדולה בעלת תת-תרבות מובחנת. חבירה חיים בשולי החברה, משלמים עד היום את מחיר המלחמה שאליה נשלחו בשמה, וככל הנראה ישאו את צלקותיה עד יום מותם.
בארץ ראה אור לא מזמן מחקר, שממצאיו מורים דווקא, כי מלחמת יום-כיפור, שנחשבת לשבר הגדול בתודעה הלאומית הקולקטיווית הישראלית, לא הותירה רישום מיוחד מבחינה פסיכולוגית על נפשם של אלו שנחלצו ממנה בשלום.
גיבוריו של צור שיזף ב"אהבה על קו השבר" הם לוחמים שנשארים בסיני אחרי שמסתיימת מלחמת יום כיפור ואינם מסוגלים לשוב לחייהם הקודמים. חייהם החדשים, נטולי מסגרת כביכול, מורכבים מטיולים, ים, חשיש ומין (או "בנות", בלשון הלוחמים הנועזים). אבנר, קצין צעיר, פוגש שם שניים שישפיעו עליו: סטיב, גיאולוג אמריקאי בוגר מהפכת ברקלי מסוף שנות השישים, ונעמי, חברתו לשעבר של סטיב, שנהפכת לחברתו. ידו של סטיב בכל; בין היתר, הוא מעורב בפרויקטים מדעיים ופליליים גם יחד, שמתבצעים בחסות הממשלה הישראלית לדבריו, הוא עורך בסיני מחקר מדעי: הוא בודק תיאוריות על גידול אופיום בשטחי ספר של מדבריות גבוהים כעידוד לכלכלה הבדואית, מחקר הממומן בידי המדינה. למעשה, כל פליטי המלחמה שמתקבצים סביבו הם חלק מרשת רשמית למחצה להברחת סמים. בנוסף, מסייע סטיב לשר הביטחון דאז, משה דיין, בגניבת עתיקות (לשם כך הפקיע דיין טייס צעיר ממשימות המלחמה).
עיקר פעילותם המשותפת של נעמי ואבנר היא טיולים ברחבי סיני. כטייל מקצועי מיטיב שיזף לתאר את הנופים עוצרי הנשימה, וחלק זה של הספר הוא המשובח שבו. זוועות המלחמה משובצות בעלילה כמובן, שהרי הן המוטיווציה העיקרית של גיבוריה לבחירת אורח-חייהם. אלא שהאופן בו הן משובצות איננו מנומק היטב והמעברים ביניהן לבין העלילה העכשווית מלאכותיים במידה רבה.
ההתלבטויות המוסריות שמלוות את העלילה אינן מפותחות דיין. לא ביחס לרשת הסמים, כשאבנר מגלה שגם הוא שותף לה, ולא ביחס למעשיו של שר הביטחון. הצדקותיו של סטיב, המורה הרוחני, למעשיו הן רדודות פשטניות ושבלוניות כיאה, אולי, לרוח שנות השישים שהוא מייצג, כביכול:
גם לך זה לא צריך להזיז. המשטרים האלימים ביותר בעולם הוקמו על-ידי אנשים שהיה להם אכפת. אלה שחרטו על הלוחות שאסור לנאוף וצריך לכבד את ההורים ושלא תישא את שם אלוהיך לשווא.
מעורבותו של שר הביטחון במעשים בלתי-חוקיים מוצגת א-לה "האדם העליון" של ניטשה – "החוקים נועדו למי שלא יכול להסתדר בלעדיהם. איפה שיש בני-אדם לא צריך חוקים. בגובה של דיין ועוד כמה אנשים, החוקים לא מגיעים". מוחמץ לחלוטין הקישור ההכרחי לאחריותו של דיין למלחמה ולקורבנותיה הרבים, אחריות שמעולם לא נטל על עצמו אך ההורים השכולים דאגו להזכיר לו אותה מדי שנה בהפגינם מול ביתו.
חבל ששיזף לא הצליח לחלץ את גיבוריו מהפילוסופיה בגרוש ששולטת בהם, ולחלץ מהם תובנות מעמיקות ומעניינות יותר אודות מלחמה ופשעי השלטון. אם בחירתו במלחמת יום כיפור דווקא, שהוא לא שייך לדור שחווה אותה על בשרו, נובעת אכן מההכרה בשבר העמוק שהיא חוללה בחברה הישראלית, הספר אינו מבטא זאת בעוצמה מספקת.
מה שנשאר הוא ספר קריא וקולח למדי, עם תיאורי טבע מוצלחים במיוחד ופרשיית אהבים קצת נאיווית. ספר שאיננו מצליח לחרוג מעבר לגבולות המקום והזמן שלו ולומר משהו חשוב על מוראות המלחמה, האופן בו היא מעוותת את נפשו של האדם, ומה שהיא מעוללת לכל מי שנוגע בה.
