• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« המתמטיקה היא האתיקה
אין אהבה במקום הזה »

אופציה אנושית

20 במאי 2003 על-ידי נעמה

חזירה מאת אנדרו קואן. תירגמה: עדית פז. הוצאת הד ארצי, ‏176 עמ', ‏59 שקלים

פורסם בהארץ ספרים, 22.9.1999

קסמו המלבב של "חזירה" נובע לא רק מתוכנו, אלא גם מן המתאם בין התוכן לבין השפה הפשוטה, הבהירה ונעדרת התחכום שמעבירה אותו, שפה שמצליחה לשמר את התום שכל הספר חדור בו. תום הנעורים של גיבורו אינו מונע ממנו לראות נכוחה את הרשע והעוול שמקיפים אותו בעולם המבוגרים – חברה החדורה דעות קדומות, סטריאוטיפים גזעניים וחשבונות ציניים של כדאיות, שצעיריה גדלים אל ריקנות מהולה באלכוהול כשהאהדה האנושית הבסיסית איש לרעהו מהם והלאה.

"חזירה" מספר בגוף ראשון את סיפורו של דני, נער בריטי שגדל במשפחה קשת יום: אב פועל משמרות במפעל, אח שתיין שמגלם את כל התכונות שנמנו לעיל, אחות שבקושי סוחבת את הריונה השלישי ואם אדיה שלא מתמודדת עם משימה אנושית מינימלית כטיפול באביה המזדקן המתאלמן. דני קושר קשרי אהבה עם סורינדר, בת כיתתו ממוצא פקיסטני, המכונה בפי הגזענים בסביבתו "פאקית". הרגשו הרכים שבין דני לסורינדר מדגישים את החברה האלימה וחסרת החמלה שמסביבם.

מות סבתו של דני הוא האירוע המניע את העלילה. ביתם של סבו וסבתו היה לו כבית שני, תחליף לקשיים ,ולמריבות שחווה בבית הוריו. נוסף על טיפול מסו בבעלה, טיפחה הסבתא גינה לתפארת וגידלה חזירה זקנה שריד לחזירייה שלמה שבזמנה שימשה גם כפרנסה. על החזירה שהזדקנה ושוב לא היה בה הכוח להעמיד צאצאים, חסה ולא מסרה אותה לבית המטבחיים.

הספר מתאר להפליא את הכאב שחווה הסב עם מותה של אשתו האהובה, שמותיר אותו בודד וחסר אונים דני רוצה להמשיך את דרכה. הוא נחוש בדעתו להתמסר לטיפול בגינה, אך בעיקר בחזירה. דני מצפה שסבו יעבור לגור בבונגלו שליד בית משפחתו, אם לא לביתם ממש. זו תקווה שנכזבת בגלל חוסר רצונם או יכולתם של הוריו לטפל בסב בביתם או בסיבתו הקרובה.

הסב הבודד מועבר לבית אבות וסורינדר מתקשה להבין את אדישותה של המשפחה, משלחת את הסב הזקן ואינה מטפלת בו בביתם. סבו של דני הוא היחיד ממשפחתו ומסביבתו שמקבל את סורינדר כמו שהיא, לא כ"פאקית". אבל יחסיהם של דני וסורינדר נדונו לכישלון, אולי כל יחסי בוסר של גיל התבגרות, אך המוצא השונה וסביבתם שונאת הזרים ודאי לא הועילו להם.

בכל אלה, החזירה היא סמל לעולם שהיה ולא יחזור, לסדר משפחתי מתוקן של אהבה, הקשבה ומשמעת אשר נושאים פירות. הספר מצליח להדביק אותנו ברגשה חיבה התמים לחיה שבאפון רגיל קשה לראותה ,כחיית מחמד. החמלה שרוחת סבתו של דני לחזירה הזקנה, שבה הוא דבק כסמל לסבתו ולעולם שלא ישוב עומדת בניגוד לסחי האנושי שסובב אותו.

המעבר מילדות לבגרות, המלוות התפכחות ואובדן התום, קרוי בדרך כלל בספרות סיפור חניכה. הנראטיב של "חזירה" תואם לז'אנר, אך יש בו הרבה יותר כדי ללמד על הנורמות של חברת המבוגרים שדני נאלץ להסתגל אליה. שעות ההתבודדות בית הסבים, בעישון, מחשבות עושיית אהבה יכולים להימשך מבחינתו לנצח אבל זהו נצח הילדות ואילו הבגרות תובע את ליטרת הבשר שלה. כשם שהוא רואה שאהבתם שלו ושל סורינדר עתידה לבוא אל קצה, כך הוא מכיר בכך שלא יוכל להמשיך ולתחזק את בית סבו וסבתו. הוא אינו משתלט על הלכלוך והעזובה שפושטים בגינה, החזירה חולה ובחיפושיו אחר קש שישמש לה כמצע נקי הוא נתקל בחוואים עוינים שמסלקים אותו מאדמתם. בניגוד לסורינדר, ששוקדת על לימודיה וחולמת על מקצוע שיחלץ אותה מן המסורת המשפחתית הכובלת אין לדני אמביציה כזאת והוא שוקל לעזוב את לימודיו ולמצוא עבודה. אולי, הוא חולם, יוכל לגדל חזירים.

כל זה מתואר בשפה פשוטה וישירה, שאיננה שופטת את סביבתה אך מצליח להעביר במדויק את רגשות ,הסלידה של דני מגזענותה, כמו את חוסר היכולת להיחלץ ממעגלי החיים שהיא מועדיה לו. כשסוחרי הנדל"ן המשתלטים על כל אדמה פנויה, מגיעים גם לבית הסבים, מעדיף דני, שמבין שלא יוכל להמשיך להחזיק בו ובחזירה, לשחוט אותה במו ידיו.

ועם זאת, הטיפול המסור והאנושי בחזירה החולה ויחסי האהבה העדינים בין דני לסורינדר ממשיכים לזהור כפנינה בסביבתם מוכת האדישות, האבטלה והגזענות כאופציה אנושית שאפשר לממש באותה מידה. זהו ספרו הראשון של אנדרו קואן, שזכה בפרס ה"סנדיי טיימס". הוא מצטייר כהבטחה גדולה.

כל ביקורות הספרים

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשלוח את זה לחבר בדואר אלקטרוני (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בספרים | מתויג אנדרו קואן, ביקורות ספרים, חזירה |

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפות ל-644 עוקבים

  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • רשימות אחרונות

    • השראה בגבעת הקפיטול
    • רפואה הפוגעת בכבוד האדם איננה "חווית טיפול"
    • שנהיה תמיד בצד הנותן?
    • חיים ששווים פחות: הסולידריות מתה מקורונה
    • פסיכולוגית הולכת לטיפול
  • סימניה

    20 עצות להגנה על הדמוקרטיה
    סיפור של פירוק והרכבה
    בצד הבטוח של הדברים
    ואף מילה על ביבי
    הן לא היסטריות
    מדינה תחת מעקב
    סופה של הבדידות
    כרב ראשי, איני יכול יותר לשתוק
    כן, נשים עם דוקטורט נקראות ד"ר
    איסור נגיעה

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • אות מיס פיגי

  • הטוויטר שלי

    הציוצים שלי
  • מפתח

  • ארכיון

  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אורי בלאו אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בית המשפט העליון בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שוויון שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

בלוג בוורדפרס.קום.

WPThemes.


loading בטל
הרשומה לא נשלחה - בדוק את כתובות המייל בבקשה!
הפעולה נכשלה, בקשה נסה שוב
מצטערים, הבלוג שלך אינו יכול לשתף רשומות בדואר אלקטרוני.
פרטיות וקובצי Cookie: אתר זה משתמשי בקובצי Cookie. המשך השימוש באתר מהווה את ההסכמה שלך לשימוש באלו.
לקבלת מידע נוסף, כולל מידע על השליטה בקובצי Cookies, ניתן לעיין בעמוד: מדיניות קובצי ה-Cookie