שני המאמרים הבאים, שפרסמתי בהארץ לפני שנתיים, בוחנים את הקשר הבעייתי בין אזרחות לבין שייכות אתנית ודתית:
שוויון האזרחות וההתאזרחות
בדרך לאתנוקרטיה
אז הנה זה שוב בחדשות, וכרגיל, ביקורות מימין ומשמאל. רק כמה הערות:
ניתוק בין דת ללאום?
שר הפנים פורז מבקש לנתק בין ההגדרה הדתית ליהדות לבין ההגדרה הלאומית שלה. ברמה העקרונית, זה כבר נקבע בבית-המשפט העליון לפני שנים רבות, במקרה של האח דניאל (בג"ץ 72/62, אוסוולד רופאיזן נ' שר-הפנים. פ"ד טז(4), 2428). בית-המשפט קבע שהמבחן להיותו של אדם יהודי הוא מבחן "עממי" (למעשה, אזרחי) ולא מבחן הלכתי (במקרה הנדון, אדם שהמיר דתו לא נחשב ליהודי גם אם ההלכה עדיין רואה בו יהודי).
מיהו יהודי, ומי "שב" לארץ למרות שנולד בה
ברגע שחוק השבות משתמש בקטגוריה של "יהדות", עולה שוב ושוב השאלה "מיהו יהודי". מה גם שעל-פי סעיף 4 לחוק, שבות חלה גם על יהודים שיושבים בארץ, אפילו אם נולדו בה (למרות שעל-פי התיקון לחוק האזרחות מ-1980, האחרונים מקבלים אזרחות מתוקף לידה ולא מתוקף שבות). למרות זאת, קבע בית-המשפט בבג"ץ סטמקה, בין היתר, כי אזרחים יהודים לא רשאים "להחיל" את זכות השבות שלהם על בני-זוגם הלא-יהודים כמו שרשאי לעשות מי שעולה לארץ מתוקף חוק השבות. שכן תכליתו של האחרון היא שיבת העם היהודי לארצו. (מעניין, אגב, שדווקא בית-המשפט אמר שאם העותרים ימשיכו לטעון לזכות זו, הם למעשה יטענו בזכות אפליה בין יהודים לערבים אזרחי הארץ, שכן האחרונים לא יכולים לאזרח את בני-זוגם מתוקף שבות).
מתן אזרחות
החוק שמעניק אזרחות הוא חוק האזרחות, ולא חוק השבות, שמדבר רק על זכותם של יהודים לעלות ארצה. קטגוריה מרכזית (אוטומטית, בעצם) בחוק האזרחות היא שבות, אבל אפשר לקבל אזרחות גם על בסיסים אחרים. הבעיה היא המכשולים שמציבות הרשויות, כל שלטון וסיבותיו. משרד הפנים תחת הדתיים ביקש לא לאפשר לחוק השבות (האזרחי) "להשתלט" על ההגדרות הדתיות ליהדות. משרד הפנים תחת שינוי חושש שעובדים זרים, למשל, ייהפכו ליהודים רק על-מנת לקבל אזרחות.
אז עד עכשיו אמרו לנו שהענקת אזרחות אוטומטית ליהודים איננה שוות-ערך להצבת קריטריון מפלה שאיננו פתוח לכול, שכן כל-אחד יכול להתגייר(טענה בעייתית בפני עצמה). עכשיו באים ואומרים לנו שלגיור לא תהיה בהכרח נפקות של אזרחות.
דרושה רוויזיה, זה בטוח.
