"אלוהים מת" הודיע ניטשה לאנושות, והחריד את דוסטויבסקי שהזדעק: "אם אין אלוהים – הכל מותר". האזהרה התבררה כאזהרת שווא. כוחותיו של האדם עומדים לו לשים לעצמו גבול וסייג, וגם במוסר האנושי לא הכל מותר. מה לא ברור לנו בזהותנו החילונית, שאנו מחפשים אותה פתאום נואשות? יש לנו חילוניות פוזיטיווית שאינה מגדירה עצמה על-דרך השלילה אל מול הדת. חילוני הוא מי שנוטל את האחריות על חייו. הומניסט הוא מי שמעמיד את האדם במרכז עולמו ומאמץ את אמת-המידה האנושית, לא האלוהית. חילוניות היא ספקנות מתמדת, חשיבה ביקורתית הדוחה סמכות ואמונות לא-מבוססות, ואיננה לוקחת דבר כמובן מאליו או כזה ראה וקדש.
בחילוניות אין קדושה, יש בה ערכים. החילוניות, אבוי, קשה יותר. קל יותר לאדם למצוא תשובות מן המוכן, שלא לדבר על הוראות מן המוכן כיצד לנהוג בכל עת, מיקיצה בבוקר ועד שינה, משמחה ועד אבל. קשה יותר לחפש לבד, לשלם מחיר מלא על בחירותינו וגם להיות מסוגלים להתבונן בעצמנו במראה אחר-כך. הפשטנות קלה מן המורכבות, שחור-ולבן קלים יותר מגווני האפור. מציאת נוחם קלה יותר מלהתבונן היישר אל לב היאוש.
אני מתרשמת כי אנשים כה רבים הולכים בימים אלו לחפש את זהותם היהודית-החילונית בבימות ובסדנאות למיניהן לא כי כל זה אינו גלוי בפניהם, אלא כי הם נדחקים אל הקיר על-ידי החוגים הדתיים שהצליחו לגרום להם רגשי נחיתות. וכמובן, כי הם חייבים להיות "in". יש כאן "טרנד" אינטלקטואלי שהפוליטיקה – כמו תמיד – רוכבת עליו. התרבות היהודית היא קורפוס רחב-יריעה שאין בכוונתי לוותר עליו ואני משתמשת בו בהנאה מרובה. אבל המשוואה שמנסים חוגים דתיים (מסוימים) לכפות עלינו – של עולם הרוח היהודי מול הפאבים של שיינקין – היא משוואה שגויה שמשום מה החילונים מתגוננים מפניה כאילו לא היתה התרבות החילונית אלא עגיל באוזן ובירה. כאשר מעמידים את הישיבה מול האוניברסיטה – וזוהי ההשוואה הנכונה – רואים בבירור מי מהן הצמיחה הישגים רבים יותר. הישגי המדע והטכנולוגיה שהצעידו את האנושות קדימה, כמו גם פסגות הספרות והפילוסופיה, לא צמחו מההתפלפלות התלמודית.
כששבחי ה"סובלנות" נישאים בפי כול, יש לזכור כי הסובלנות, גם החילונית, חייבת להתגונן מפני חוסר-הסובלנות. ככלל, התפיסה הדתית אינה מקבלת עיקר יסודי במשנה החילונית, שהוא ההבחנה בין רשות הפרט לרשות הכלל. לשיטתם מוצדק לקבוע עבורנו כיצד לנהוג ברשות הפרט – מתי לנסוע, מה לאכול ועם מי להינשא – ולהפר את זכויות האזרח שלנו (וחלקם לא יהססו לעשות זאת ברגע שיהיה בידם הכוח). משום שכאשר אנו נוהגים אחרת, אנו מעכבים לדידם את ביאת המשיח או למצער, גורמים להם עצמם לחטוא. אנחנו, מה לעשות, מאמינים שלכל היותר נוכל לגאול את עצמנו, או לפחות לתקן. והדרך לתיקון איננה עוברת דרך הרבנות.
[גרסה מתוקנת של מאמר שהתפרסם לפני שנים אחדות]
קרוא וכתוב 
גם לי היה גילוי לפני שנתיים שהיהדות אינה מה שחשבתי ואינה מגבילה את עצמה למושגים של דת. זה שזה טרנד עכשיו זה רק משמח אותי שיש עוד אנשים שמגלים את זה, כי היהדות מבקשת להיות דרך של התפתחות עצמית שבה אתה מוכרח לקחת אחריות על חייך ואלוהייך הוא בתוכך. אני זוכרת במעורפל שבמקורות עצמם כתוב באיזהשהוא מקום "לא תעשה לך רב" או משהו בסגנון, לא תלך אחרי גורואים למיניהם, מוסד הרבנות בכלל והציות העיוור לו בפרט, משוללי לגיטימציה ממקורות היהדות עצמה ויוצרים עיוות של הדרך שהיהדות ביקשה להיות. אז עכשיו היא מנסה לגלות את פניה האמיתיים ובדרך לשם היא תפסה טרמפ על הניו אייג'. בעיני כל הדרכים כשרות.
(אבות א', טז)
ולמרות שהמשך הפסוק הוא "והסתלק מן הספק", משמע: לך על-פי הרב, זה בהחלט יכול להיות על-דרך החיוב, של לבחור את הפרשנות שנראית לך (וציניקנים יאמרו: את הפסיקה הנוחה לך)
באותו מקום נאמר: אהב את המלאכה ושנא את הרבנות (ואל תתוודע לרשות… אבות א', י); אבל זה באמת לא ראיה לכלום, ניתן למצוא בקורפוס הענק הזה דברים והיפוכם.
ובכל מקרה, העניין שלי איננו בפרשנות הדת אלא בדרך החיים החילונית, שעומדת בפני עצמה, על ערכיה, ולא מהווה רק תמונת תשליל של זאת הדתית.
אני לא ממש מכיר את החילוניות המבוססת עליה את מדברת. יש מעט מאוד אנשים עם ספק, בין אם חילוניים ובין אם דתיים. רוב האוכלוסיה חיה לפי תפיסות שלא היא בחנה ולא היא ייצרה אלא הונחתו עליה מדורות קודמים. התוצאה היא המאבק החילוני דתי עליו את מדברת. כיוון שגם במגזר הדתי וגם במגזר החילוני אחוז הקולות המדבר בעד פלורליזם וחשיבה מחודשת בזהות יהודית נמוך, הגענו לנקודת שבר. אל תטעי ותראי בחילוניות סיבה לגאווה. אין בה דבר וחצי דבר יותר טוב מאמונה דתית. אך שאי אותה בגאון, כיוון שאין בה דבר וחצי דבר יותר רע. זו אמונתך האישית ודין וחשבון לעצמך (ולבורא?) רק את תתני ולא האנשים שמסביבך.
את ספקנית? אני מאושר. אך דעי לך שלא החילוניות הפכה אותך לספקנית. כנראה שגם כאשה מאמינה היית ספקנית, אם כי בדרכך שלך.
בכל מקרה, זכית במתנה טובה ורעה – היכולת לחיות חיים צלולים, אך גם הכורח לעבוד קשה למען צלילות זו.
Frederick Nietzsche made a basic error or a very smart copout. God did not die, God never existed.
Although the concept of God gives us a sense of community or a sense that we are a set of people (The chosen people at that…) that are better / smarter / superior to other. It adds a great deal of falsified physiological comfort ((by producing a set of routing set of words to say at set times of day (prayers) what to eat and how to prep the food ext. ext. ext.)) it provides us with set of behaviors very useful at time of crisis (when people close to us die or other tragedies occur) and I can fill few hundred pages with bla bla bla .
Bottom line God does not exist never did the world is not suddenly emptier if you look at it with open eyes; it was never full to begin with. You can make any theory look good, but in order to find if a theory is real or not / false or true start at the beginning.
I find it funny that the sorry of creation is false but that does not seem to bother anyone how believe in God form continuing to read the sacred text (how can you argue with something that is sacred after all?) and believe with no doubt in God.
Maybe as humans we need some father figure to believe in, some one that can explained the unexplainable, (you committed a sin, See page 16 sub paragraph 3a) to give us a sense of unity without too much work.
Hay I got an idea lets declare war / covert anyone how does not believe in our God (the only true / correct / universal god, obviously) and how can you not see that our sacred text is the only true one, obviously it is it was given to us (and we are kind enough to shear it you non believer, you will go to hell See page 503 paragraph 7 sub action 13c) by God.
Wake up.
Yoram
שלום לכולם,
קראתי בעיון את כתביכם , נדמה לי שיש כאן בלבול מושגים: אלוהים ודת.
אני אדם חילוני באורח חיי, איש מדע. אינני מכיר בזכותם של פקידי דת, גבוהים או נמוכים, להכתיב לי את אורח חיי. גם אינני נוטה כלל וכלל אחרי אותו "ניו אייג'", שאין ישן ממנו. אך לדעתי לא "הכל פוליטיקה".
אנחנו נולדים ומתים, יש לנו הבלחה של אור בתוך חושך אינסופי, ויתור רציונאלי יבש על כר נרחב של חויות מצער אותי. אלוהים יכול להיות קיים או לא, בלי כל קשר לדת. לטעמי העניין שווה לפחות התייחסות מעמיקה: הרי לא יתכן שנאמר "אין אלוהים" באותה מידה של קלות שבה אנו אומרים "אני לא אוהב חצילים" (אני אוהב, דרך אגב*). יש לי כמה מחשבות משלי בנושא, אך זה אינו העניין, העניין הוא שאסור לסגור את מחשבתינו בשם דת חדשה, דת הרציונליות; עלינו להכיר במילותיו של שייקספיר, כפי ששם בפי המלט: "יש, הוראסיו ידידי, בשמים ובארץ, דברים שנפלאו מדעת חכמינו". בקשר לחידות המרכזיות ביותר בחיינו לא התקדמנו במאומה בכל השנים הספורות של התודעה האנושית: מה הסיבה לכל, ומה המשמעות, ומאין ולאן, והזמן, ומה קיים ומה לא. סוקרטס לא היה מתבלבל משאלותיו של ויטגנשטיין.
פנחס שדה אמר פעם שהנושאים היחידים עליהם כותבים שירה הם אלוהים, אהבה ומוות. אם אלוהים מת, והאהבה היא אוסף נוירוטרנסמיטורים, מזל שאנחנו מתים. יש עוד מקום קטן לשירה.
מעטים מאיתנו הם אכן הומניסטים, וגם שם אין יתרון לחילוניים דוקא. נדמה לי שההומניזם הוא יותר תכונת אופי מאשר אידיאולוגיה. לכן מידת הצניעות ראויה כאן.
אנחנו לא רציונלים, הלא מודע שלנו שולט בנו, ויש מקום לאלוהים, ובכל מקרה אני מעדיף חיים צבעוניים ומטופשים על פני חיים נכונים באפור.
* חצילים על האש: שורפים היטב-היטב ישירות על האש או על מחבת ברזל (זה מלכלך אבל אין מה לעשות, מועכים במזלג, מוסיפים מלח, לימון, טחינה ומים. מערבבים היטב. עם חלה. ומים קרים.
יש הבדל גדול בין אני אוהב/לא אוהב חצילים ל"אין אלוהים"
כאשר אתה אומר אני אוהב לא אוהב חצילים את מודה שיש חצילים ואומר שטעמך האישי אינו נוטה לחצילים…
לעומת זאת כאשר אתה אומר אין/יש אלוהים אתה שואל "האם יש אלוהים" ותשובה זאת ברורה:
צריך להגדיר מה זה אלוהים(כמו שכתוב בתנ"כ או אולי כמו ששטיניץ אומר אלוהים שלא מתערב בחיי היומיום של יצורים פעוטים בכוכב קטנטן בשולי גלקסיה אחת מני אין ספור גלקסיות)
לאחר שהגדרנו מה זה "אלוהים" אנו יכולים להגיד "אין אלוהים"… אבל אנחנו לא יכולים להגיד "יש אלוהים" כי בשביל להגיד "יש אלוהים" אנחנו צרכים להוכיח זאת
כמו שתגיד יש שדים(הגדרנו ששד הוא מין בד לבן שיש לו צורה מסוימת ואין לו גוף) זאת אימרה מטומטמת כי בשביל להגיד אותה אתה צריך להוכיח שבאמת יש שדים…
נחזור לאלוהים:
בלתי אפשרי מבחינת המדע להוכיח ש"אין אלוהים" כי אין שום ניסוי שיכול להוכיח שלא יכול להיות אלוהים…
בשביל להוכיח שיש אלוהים צריך תאוריה(למשל אלוהים כמו התנ"כ ובתנ"כ הכול נכון)
וצריך שיהיה ניתן לאמת תאוריה זאת בניסוי אשר קשור לתאוריה
זה הוכחה מספיקה מבחינת המדע אבל עם הוכיח שבתנ"כ לא הכול נכון וזאת ניתן להוכיח או שבלתי אפשרי לאמת ידיעה מתוך התנ"כ או שניסוי אחד מתוך הניסויים לא עובד אז מכן אני מוכיח שאין אלוהים כמו שהגדרת.
אז כפי שלמדנו האמרה אין אלוהים נכונה אלא אם הוכח ההפך אבל האמרה יש אלוהים לא נכונה אלא עם הוכח שהיא נכונה כמובן לפי ההגדרה שלך
לילה טוב
חוץ מזה איזה חיים ציבונעים:
השפלות של נשים, חיים קבועים ובלתי משתנים, רבנים שאונסים ילדים וילדות
לדת יש מיתוס כדבר יפה אבל הדת והדתיים זה דבר מכוער, ילדים רעבים ועשרות (משפחה חרדית ממוצעת-8-12 ילדים) חינוך שמראה שיש רק דרך חיים אחת שכל השאר לא נכון שהכל טוב… גם השואה!!! אתה מבין אותם אלוהים שהוא טוב ועושה הכול בשביל שיהיה טוב ראה רצח של 6 מליון יהודים
ו-1.5 מליון ילדים
ו-0.2 מליון תינוקות עד גיל 5
תגיד לא הוא רצח, הוא ידע הוא יכל למנוע רצח זה לפי דעתי זה רצח, אלוהים רצח 6 מליון יהודים
וכל זה הטוב!!!!
לפי דעתי טוב זה חיים חופשים
לפי דעתי לעשות תוכנה שמשחקת שח מט הרבה יותר חשוב מלהתפלל לכלום.
לפי דעתי להטיס אדם לירח הרבה יותר חשוב מאשר ללכת בשחורים בקיץ.
לפי דעתי הדת היהודית וכל דת אחרת מקומה בפח!
היא גרמה למלחמות היא גרמה לאנשים למות.
אני שונאא את הדת!
אני חושב שיש מקום להשואה בין "ערכי הרוח" לבין עגילים בשיינקין. תלוי על מה מדברים. כשמשווים את הגישה לחיים, את הרעיונות שביסוד הנאורות ולעומתה של היהדות -את צודקת, ההשואה היא בין הישיבה והאוניברסיטה. אבל כשמשווים את ההווי, הדברים ש"תופסים" את האנשים – כאן ההשואה הנפוצה נראית לי צודקת, לצערי.אצל הדתיים כל החיים בדר"כ סובבים סביב הדת, ואילו החילונים לומדים בדר"כ בשביל לקבל מקצוע ולהרויח כסף. אני אביא דוגמא טיפוסית: ראיתי פעם שתי גירסות של פלייר מכירות. אחד מיועד לדתיים, עליו היה כתוב: הקונה על סך פלוני יוכל לכתוב את פרטיו ולהתברך מפי א' מהרבנים שהופיעו ברשימה. במקבילה החילונית נכתב: הקונה על סך פלוני זכאי לארוחה חינם במאקדונלדס. אחרי כל הדברים השליליים שאני חושב על מכירת ברכות, צריך להודות שזה צורך רוחני שקשור עם רעיון מסוים. כנראה שלא השתלם כלכלית להציע לחילונים הרצאה פופולארית במדע, בפילוסופיה, כרטיס להופעה סוף כל סוף! (אם כי דווקא הדבר האחרון הרבה פעמים כן) נראה לי, אין מספיק כמיהה לדעת ולהגות אצל החילוני הממוצע בישראל. וזה מאוד חבל
אתםם מה קרה לכם?!?!? אתם יהודים בכלל מזה זה!? אלוהיםם קיים ואם אתם לא מאמינים את תשלמו על זה במתוכם ותיראו ותבינווו הכלל אניי עלל גופיי למדתי שאלוהיםם קיים ואתםם אלוו שלא מאמינים תסבלוו קשה תפסיקו להכניס לאנשים דברים לראש!!! וכול התאוריות האלה לכוו תתנצרו וזהו למה לא?! חחחח אתם ממש מעוררים רחמים…נקווה שאלוהים יסלח לכם….
ישש אלוהיםם וכלל מה שהואא עושהה זהה לטובההה
אתםם לא תבינוו לעולםם מזהה כיי בחיים לא קרה לכםם משהוו כמוו שקרהה לי אבלל אםם היה קורה לכםם מה שקרהה לי היתםם מבינייםם!!!!
ואני רק יכולהה להודותת לה' שנתן ליי אתת הדרךךך הזאתת לחזור בתשובה אני היתי ודיברתיי בדיוק כמוכםם עדדד ששילמתי על זהה והבנתיי מהה קרהה והבנתי דברים שאינכם יכולים ליראות או לשמוע או להביןןן זה דבר רוחניי שלא קורה כימעט לאףףף אחדד
תודה גדולה לגב' כרמי.
מאמר זה משקף בדיוק רב את דעותיי בסוגיה הזאת.
מיכאל פרידון.
אתם ממש מעוררי רחמים לכו תתסלמו מה אתם יהודים וחושבים שאלוקים מת איך אתם יכולים בכלל לחשוב על זה
כתבת "שחור ולבן" אני חושבת לחיות בעוד גוונים חוץ מאלה זה חיים יותר מעניינים.. יותר מעניין לקרוא על דברים לנסות משהו חדש מאשר להיות במסגרת קבוע כל החיים. בנוסף אני רוצה לומר שלחיות על בסיס ערכים מאשר על הדת זה הרבה יותר נכון מבחינתי. הדת רוצה לחנך אנשים להיות נכונים במעשיהם, אבל מי יגיד שככה נכון לעשות? ספר כלשהו?וערכים נולדים אצל הבן אדם עצמו.. והוא יעשה מעשה בגלל שהוא חושב ככה ולא בגלל שאמרו לו. י
אם כופרים באמונות קדומות ובכל סמכות למה חייבים להאמין בערכים
מי קבע ערכים? למי יש סמכות לקבוע מה רע ומה טוב? וגם אם משהו רע מי אומר שזה רע לעשות רע כל עוד זה טוב בשבילי?
סורי, אם אין אלהים באמת הכל אבל הכל מותר