• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« נגד הנירמול ובעד החריגה מן המובן מאליו
קודם כל סופר »

איך אפשר לפספס את קאמי

26 ביוני 2003 על-ידי נעמה

אלבר קאמי: חייו. מאת אוליביה טוד. כרמל

פורסם במעריב, 12.5.2000

במיטבה, יכולה ביוגרפיה לזרות אור על פינות אפלות בחיי יוצר או ביצירותיו, לרתק כרומן, או פשוט לממש את הקלישאה שהחיים האמיתיים עולים על כל דמיון. הביוגרפיה שכתב אוליביה טוד על אלבר קאמי לא עושה דבר מכל אלו, מאחר שהיא, בפשטות, גרועה.

ככל שחושבים על גיבור הביוגרפיה, כך קשה להבין את ההחמצה הגדולה של טוד. יותר מכל אחד אחר, היה קאמי דמות מייצגת של המאה ה-20, נשוא מתבקש לביוגרפיה שתעביר את המורכבויות הרבות של חייו האישיים, את מותו הפתאומי ועטוף המסתורין, שכמו יצא מאחת הנובלות שלו, את הישגיו הספרותיים הפנומנליים כמעט (סארטר היה פילוסוף חשוב ממנו, אך קאמי עלה עליו עשרות מונים כסופר), את תרומתו הכתובה לרזיסטאנס במלחמת העולם השנייה, את ויכוחיו המרים עם האינטלקטואלים הצרפתים בזמן מלחמת אלג'יר ואת הכפילות והמתח בליבו של מי שהיה אינדיבידואליסט ואקזיסטנציאליסט, אך גם כתב את אחת הנובלות המחויבות ביותר במאה ה-20 – 'הדבר'.

אלבר קאמי. ביוגרפיה מפורטת מדי.

לא רק בשל הסיבות הטובות הללו ניגשתי אל 'אלבר קאמי: חייו' כמעט בהתרגשות. קאמי היה גיבור נעורי כסופר וכהוגה. עם התבגרותי, למדתי להעריך יותר ויותר את יצירת הספרות שלו, ובאותה מידה להתבונן בעין ביקורתית ומפוכחת במסותיו הפילוסופיות. אך עדיין נשארה אהבת הנעורים כגחלת, שרק ציפתה לאש שתבוא להדליקה שוב. הביוגרפיה של טוד אינה האש המצופה משתי סיבות עיקריות: האחת קשורה לטיב התכנים שנבררו והשניה – לסגנון. ראשית, טוד לא הפעיל שום עיקרון סלקציה נראה לעין, שאפשר לעמוד על ההגיון שמאחוריו, אלא פשוט העלה על הכתב כל פרט ופריט אפשרי בחייו של קאמי. שנית, מבחינת הסגנון, טוד לא כתב ביוגרפיה אלא כרוניקה.

כל כתיבה מפעילה שני עקרונות ראשיים: ברירה (סלקציה) וצירוף (קומפוזיציה). הראשון קובע מה ייכנס, השני – באיזה סדר. עיקרון הסלקציה מזין, כמובן, את הערך האסתטי שמיוחס ליצירה, אך יש לו חשיבות גם בלוגיקה הטמפורלית של הקריאה. שהרי אין יחס של 1:1 בין הארועים שהספר מספר לבין זמן קריאתם. הראשונים יכולים לארוך חיים שלמים (כפי שאכן קורה כשמדובר בביוגרפיה) או אף דורות אחדים. ואילו קריאת הספר גוזלת מאתנו, על-פי רוב, מספר שעות. מה בוחר סופר לספר (כמובן, באיזה סדר) ומה הוא בוחר להשמיט, מה הוא מדגיש ומה הוא מצניע, היכן הוא קובע את נקודת ההתחלה של הסיפור מתוך בליל הארועים, והיכן הוא מציב את נקודת הסיום – כל אלה הזינו תיאוריות ספרותיות רבות מספור. כך תוחם המחבר את העולם הבדוי שהוא יוצר ומספק לו את תשתיתו.

אפשר לבחור כל קטע בספר כדי להדגים את היעדר הסלקציה של החומרים, ואת הסגנון הכרונולוגי והיבשושי, שמוציא מחייו חדורי הלהט של קאמי כל לחלוחית. הנה דוגמה אקראית:

"גבי אחראית על הקופה. לאחר הבוקר שלו באטליז, הדוד, מלכותי, חוצה את רחוב מישלה, ושם את פעמיו לעבר המסבאה לה רנסאנס. כשכוס האניזט שלו לפניו, ובין שני משחקי קלפים עם הרקטור של אלג'יר, הוא משעשע את קהלו בזכרונות ובדעות נחרצות. הוא יליד העיר ליון, גרגרן, ויש לו חולשה לרגלי חזיר ולגלדי שומן. הוא קורא שבועונים של הימין ושל שמאל, דוחה כל צורה של ממשל, בקיצור את הסדר, ומכריז על עצמו, איפוא, כאנרכיסט. אלבר משוחח אתו לעתים קרובות, כשווה אל שווה, על ספרות ועל פוליטיקה. בתחילת אחר-הצהריים עורך גוסטב את הסייסטה שלו ואחר-כך חוזר לאטליזו כערל בשעה ארבע אחר-הצהריים" (עמ' 41).

לא רק יצירות המופת הספרותיות של קאמי, גם המסות הפילוסופיות שלו, שהואשמו בחוסר קונסיסטנטיות, ראויות ליותר. מי שטבע את המושג 'אבסורד' והיטיב לתארו לא רק בהגותו, אלא אף לצור לו במלים צורה אמנותית, מי שהצהיר (ב'מיתוס של סיזיפוס') כי ישנה רק בעיה פילוסופית רצינית אחת, והיא השאלה מדוע לא להתאבד, ומי שעבר ממנה אל השאלה הלא-מנוסחת (שמאחורי 'האדם המורד') האם אפשר להתקיים מבלי לרצוח, מי שניסה להיחלץ מן האבסורד בעזרת פשר המרד, והבין שלא ייתכנו חיים אנושיים ללא נקיטת עמדה כלפי חייו של הזולת – ראוי להרבה יותר ממה שטוד מעניק לו ולנו ב'אלבר קאמי: חייו'.

על כריכת ספר מתוארת הביוגרפיה כ"כמפורטת ומרתקת". מפורטת, אכן, הרבה יותר מדי. וכמעט כפונקציה מכך, לא מרתקת כלל ועיקר, שכן הכל חשוב באותה מידה, ולכן לא חשוב כלל. אין דגשים ואין נקודות כובד משום שהמחבר לא החליט לאן פניו. אפשר בהקשר זה להשתמש במלותיו של קאמי עצמו, שכתב ב'האדם המורד': "כשאין אדם מאמין במשהו, אם אין לך דבר בעל משמעות, ואם אין בכוחנו להחזיק בערך כלשהו, הרי שהכל אפשרי ודבר אין לו חשיבות".

לטוד חסר היעד הזה בהקשרו הספרותי, והתוצאה היא ספר שהכל נכנס אליו, ללא כל סדר-חשיבות ולכן גם ללא חשיבות. תודה לאל שעדיין נותר לנו קאמי עצמו להתנחם בו. זהשיחד עם הבדידות הנוראה של המאבק בניהיליזם וביאוש, כה היטיב לתאר, ב'הדבר', את הסולידריות האנושית שהיא התקווה היחידה: "למרות קרעי-הנפש של כל האנשים אשר אם אין בכוחם להיות קדושים, הנה ממאנים הם לומר לנגף טוב, והם מתאמצים, על אף הכל, להושיט ידם לעזרה".

כל ביקורות הספרים
Bookmark and Share

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • יש ללחוץ כדי לשלוח קישור לחברים באימייל (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בספרים | מתויג אוליביה טוד, אלבר קאמי, ביוגרפיה, ביקורות ספרים |

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפו ל 648 מנויים נוספים
  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • הבלוג בפייסבוק

  • הטוויטר שלי

  • מפתח

  • ארכיון

  • רשימות אחרונות

    • ומעין תנחומותי עוד לא דלל
    • שובל של חסד
    • גישה לרשומות פסיכיאטריות – מה הבעיה
    • ניגוד העניינים של גאולה אבן-סער
    • עיגון משפטי לזכויות אדם אינו מספיק: זכויות חולים כמקרה בוחן
  • סימניה

    מסכת השקרים של ההפיכה המשטרית
    המשבר הפוליטי והחוקתי בישראל
    מחשבת את קצה לאחור
    בחזרה לאדם השלם
    המתה בסיוע רפואי בקנדה
    כן, רק לא ביבי
    הומוסקסואלים לא שמאלנים
    למה הארץ הולך על הראש של העבודה ומרצ
    מדוע וכיצד ללמד היסטוריה
    פשעי ציות ופשעי סירוב, שם וכאן

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה מקצועית אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חמלה חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כאב כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

בלוג בוורדפרס.קום.

WPThemes.


  • הרשמה רשום
    • קרוא וכתוב
    • הצטרפו אל 648 שכבר עוקבים אחריו
    • כבר יש לך חשבון ב-WordPress.com? זה הזמן להתחבר.
    • קרוא וכתוב
    • התאמה אישית
    • הרשמה רשום
    • הרשמה
    • להתחבר
    • העתקת קישור מקוצר
    • דווח על תוכן זה
    • View post in Reader
    • ניהול מינויים
    • צמצום סרגל זה