• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« איך ינהג החולה בכל רגע ורגע
מבט ישיר במוות »

חייזרים בעיירה קטנה בניו-זילנד

29 ביוני 2003 על-ידי נעמה

בדאים מאת אנתוני מקרטן. מאנגלית: איטה ישראלי. כנרת, 270 עמ'

פורסם במעריב, 18.1.2002

מה קורה בעיירה קטנה ומנומנמת בניו-זילנד, כאשר בוקר אחד מתפשטת בה השמועה שאחת מן הנערות העובדות במפעל להקפאת בשר טוענת, כי פגשה חייזרים בלילה הקודם? לא סתם פגשה, אלא גם נכנסה להריון? דיליה צ'פמן מעמידה את העיירה אופונקי על הרגליים. סיפורה מתקבל, כמובן, באי-אמון מוחלט ("רק ינקים רואים חייזרים"), אך גם מוסיף לדיליה – נערה יפה ותמהונית-מה, שמשפחתה כבר ביססה את מעמדה כמטורפת במקצת – הילה של קסם, לפחות בעיני חברותיה לעבודה.

ללא ספק, הנקודות שהיא מקבלת בגין הריון חוץ-ארצי מקפיצות אותה גבוה בסולם הסלבריטאות המקומי. למעשה, גבוה עד כדי חקיינות: מסתבר, לכאורה, ששתי נערות נוספות הרות מאז אותו לילה גורלי. בעיני אביה של דיליה, שמתקשה להתמודד עם גידול בת מתבגרת לאחר שאשתו התאבדה, זה משעשע קצת פחות. גם ראש העיר, שמבקש להניס את העיתונאי החטטן שמגיע לעיירה, חושש שהסיפור יגנוב את הכותרת מפארק-המים שהוא מתכנן להקים באופונקי, במטרה להכניסה לליגת-העל של העיירות שכוחות האל.

תפקיד הפסיכולוג האחראי נמצא כאן בידי הכומר והשוטר המקומי, שהוא גם המאמן של קבוצת הכדור-רשת, עמה נמנית דיליה. השו טר חש אחראי לבריאותן הגופנית והנפשית של השחקניות שלו. הוא הראשון לשמוע את הסיפור והוא גם אחראי בעקיפין להתפשטותו כשריפה בשדה-קוצים. פיליפ, אחיינו הדחוי של ראש-העיר, שמגיע לאופונקי כדי לשקם את הספריה המקומית, כהזדמנות נוספת לשיקום אישי מהכלא הצבאי, וגילברט, מכונאי מאוהב שמחזר אחרי דיליה ללא הצלחה, מתחרים ביניהם על תשומת-לבה ועל תפקיד האב לתינוקה הצפוי להיוולד.

'בדאים' הוא ספרו הראשון של אנתוני מקרטן, מחזאי ובמאי ניו-זילנדי, שאין לו עניין בשאלה האם חייזרים קיימים, או מה הוא מעמדו של מעגל התבואה השרוף בקצותיו והפרה המעוכה שמוטלת במרכזו, המובאים כעדות מסייעת לסיפורה של דיליה. מקרטן מצליח לבטא ברהיטות ובלשון מושחזת את העיקר: מהות החיים בעיירה קרתנית, שמסלול החיים בה – עבודה במשחטת בשר, נישואין ומשפחה – קבוע וידוע מראש באותה מידה שהוא משעמם, ורכילות מהווה בה את מקור העניין המרכזי.

לא שלהיות חריג זה גליק גדול בכל מקום אחר, אבל המגוון הגדול של צורות-חיים והאנונימיות של עיר גדולה, מעמעמים את החריגות, שיכולה להיות קללה של ממש במקומות קטנים, לא רק בניו-זילנד. מכל מקום, הרוח המשועש עת נגמרת למקרטן לקראת סופו של הספר. אולי קשה לדבוק בה כאשר הריון סופו להיגמר, והמציאות טופחת על פני הגיבורים שלו; ככלות הכל, להיות אם בגיל שש-עשרה וקצת, זה לא ממש מבטיח אושר ועושר.
זאת, אולי מפני שהביוגרפיה שהעניק הכותב לגיבורה הראשית מתגברת עליה, במקום שיהיה להיפך. וכמה אפשר למתוח את הסיפור על אור מבהיק הבוקע מחללית, וחייזרים כסופי-חליפות שמקיימים יחסי-מין באמצעות העברת חום. נראה שהכותב עצמו הסתחרר מן הסיפור שטווה (משמעות אפשרית ל-Spinners, שם הספר במקור). כך או כך, בסיום מקרטן נעשה רציני לחלוטין, כולל כמה רמיזות לגאולה דתית כדרך אפשרית לקריאת הסיפור ובאופן ברור יותר, קריאת ספרים כאופן לפתור את מסתרי המציאות.

למעט הגלישה הסנטימנטלית בסיומו, זהו ספר קריא ומבדר, אם כי נראה לי שעל הוצאת 'כנרת' לשדרג בדחיפות את איכות התרגומים שהיא מנפקת. אמנם ב'בדאים' המצב טוב, יחסית לשני הספרים האחרונים שקראתי בהוצאה זו, אך עדיין מדובר בתרגום רשלני במקומות רבים, שמן הראוי היה כי יעבור עריכה קפדנית יותר.

כל ביקורות הספרים

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשלוח את זה לחבר בדואר אלקטרוני (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בספרים | מתויג אנתוני מקרטן, בדאים, ביקורות ספרים |

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפות ל-644 עוקבים

  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • רשימות אחרונות

    • השראה בגבעת הקפיטול
    • רפואה הפוגעת בכבוד האדם איננה "חווית טיפול"
    • שנהיה תמיד בצד הנותן?
    • חיים ששווים פחות: הסולידריות מתה מקורונה
    • פסיכולוגית הולכת לטיפול
  • סימניה

    20 עצות להגנה על הדמוקרטיה
    סיפור של פירוק והרכבה
    בצד הבטוח של הדברים
    ואף מילה על ביבי
    הן לא היסטריות
    מדינה תחת מעקב
    סופה של הבדידות
    כרב ראשי, איני יכול יותר לשתוק
    כן, נשים עם דוקטורט נקראות ד"ר
    איסור נגיעה

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • אות מיס פיגי

  • הטוויטר שלי

    הציוצים שלי
  • מפתח

  • ארכיון

  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אורי בלאו אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בית המשפט העליון בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שוויון שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

בלוג בוורדפרס.קום.

WPThemes.


loading בטל
הרשומה לא נשלחה - בדוק את כתובות המייל בבקשה!
הפעולה נכשלה, בקשה נסה שוב
מצטערים, הבלוג שלך אינו יכול לשתף רשומות בדואר אלקטרוני.
פרטיות וקובצי Cookie: אתר זה משתמשי בקובצי Cookie. המשך השימוש באתר מהווה את ההסכמה שלך לשימוש באלו.
לקבלת מידע נוסף, כולל מידע על השליטה בקובצי Cookies, ניתן לעיין בעמוד: מדיניות קובצי ה-Cookie