'נערה עם עגיל פנינה' מאת טרייסי שבלייה. מאנגלית: ליטל ידין, כנרת, 207 עמ'
פורסם במעריב, 22.2.2002
הנערה עם עגיל הפנינה היא הדמות בציורו של הצייר ההולנדי ורמר. הציור מופיע על כריכת הספר שמספר את סיפורה. הדמות האלמונית הציתה את הדמיון ועוררה את סקרנותו של עולם האמנות, שהידע שלו על ורמר מועט למדי. טרייסי שבלייה הופכת את הדמות לבשר-ודם, וחושפת, כביכול, את המסתורין שמאחורי הציור.
לאחר שאביה, צייר אריחים בעיר דלפט, מאבד את מאור עיניו בתאונת עבודה, נשלחת חריט הצעירה לבית ורמר, לשמש שם כמשרתת ולעזור לפרנסת משפחתה. חייה המוגנים עד כה, בחיק משפחה אוהבת, הופכים למסכת מעייפת של כביסה, ניקיון וקניות. וגולת הכותרת של העבודה: ניקוי הסטודיו של בעל הבית, הצייר ורמר. שם היא נדרשת לזהירות קפדנית במיוחד, שכן כל דבר חייב להישאר בדיוק במקומו. חריט לומדת לתמרן בין אשתו עייפת ההריונות של ורמר, אמה, שמחזיקה במושכות הבית ופקחותה של חריט לא נעלמת מעיניה. כן יש שם משרתת ותיקה ונאמנה, שמתאנה לחריט לא אחת, וקורנליה בת השש, אחת מחמישה ילדים, שבוחנת את גבולותיה וזוממת מרחוק.
בנוסף, בני הבית הם קתולים ואילו חריט – פרוטסטנטית. היא מבקרת את משפחתה רק בימי ראשון ומדי פעם חומקת לבקר את אחיה הגד ול פראנץ, שעזב את הבית עוד לפניה, כדי לשמש שולייה במפעל לציור אריחים. באזני אביה היא מתארת ברגישות את הציורים שהיא רואה בסטודיו כאשר היא מנקה שם, בשמשה לו לעיניים.
דמותה של המשרתת המתבגרת והנאה, ככל הנראה, לא נעלמת מעיני הפטרון של ורמר, ואן רויבן, שרגיל להשיג את שהוא חושק בו. אבל התעניינותו של פיטר, בן הקצב, שאצלו קונה חריט את הבשר, היא מעמיקה יותר. פיטר מגלה תשומת-לב עדינה ששובה את לבה כאשר הוא מברר עבורה מה שלומם של בני-משפחתה, שהסגר הוטל על הרובע שלהם בשל מגפה שפורצת בו. דבר לא יהיה לאחר-מכן כשהיה, כאשר חריט מאבדת את אחותה הצעירה. פיטר מתחיל לבקר בבית הוריה של חריט, והעובדה שהשידוך עם קצב יבטיח שהמשפחה הענייה לא תהיה רעבה לעולם, עושה גם היא את שלה. רק חריט מוסיפה להשוות את אצבעותיו, שתמיד נותרים בהן סימני הדם מתחת לציפורניים, לידיו העדינות של הצייר, שבו היא מאוהבת בסתר לבה.
לחריט יש חוש אסתטי מפותח וכישרון אמנותי חבוי, שהנסיבות שאליהן נולדה לא מאפשרות לה לפתח. אך הם שובים את לב אדוניה, שמטיל עליה בהדרגה משימות יותר ויותר אחראיות, עד שהיא הופכת לעוזרתו הנאמנה. כעת עליה גם לטחון עבורו את הצבעים בנוסף לעבודות הבית הרבות, ולדאוג כי הדבר לא יתגלה. במהרה היא הופכת לאשת סודו, החולקת עמו שותפות של אהבה לצבע, לאור ולהרמוניה; ולבסוף, למודל שהוא מצייר. העבודה במחיצת ורמר (שמבטא את הסטריאוטיפ של האמן הגחמני שאיננו מתחשב בהשפעת מעשיו על אחרים), חושפת אותה לתשוקות שהדקורום החברתי של אותה תקופה לא מאפשר לה לממש. הולנד של המאה השבע-עשרה היא חברה מעמדית, שהגבולות בין אדונים למשרתים ברורים בה מאד, וחריט מקפידה הקפדה יתרה שלא לעבור אותם. ישנם מנהגים ומעשים שאינם יאים למשרתת. היא תיאלץ לחצות את הגבולות הללו, בזה אחר זה, וחייה הצעירים יטולטלו ויגרמו לזעזוע בבית שבו היא עובדת, ואשר בו לא תוכל עוד להישאר.
לפנינו, אם כן, הדגם המוכר של סיפור חניכה: התבגרות המושגת דרך התמודדות עם קשיים, התפכחות מתמימות וגיבוש זהות תוך בחינת גבולות. שבלייה עושה ב'הנערה עם עגיל הפנינה', מה שרבים מאתנו – בעיקר בעלי דמיון פורה, ובמיוחד בתקופת הילדות – עושים כשהם מסתכלים בתמונות, ציורים או אנשים בשר-ודם ברחוב: אנחנו טווים סיפור אודותיהם; מעניקים להם זהות, ביוגרפיה, חלומות ואכזבות. אבל זהו רק הטריגר לכתיבה. הצלחתו של הספר איננה קשורה לכך שהוא נסוב על ציור אלא לכך שהוא מסופר בכישרון רב ובעט קולח. הספר מושך לב גם משום שהגיבורה שלו, המאופקת והאצילית, שמשלימה עם מקומה אך שומרת על האינטגריטי שלה, מצליחה לשבות את דמיוננו, רגשותינו ואהדתנו.
