קרוא וכתוב

הטעויות הנעלמות של חיינו מאת צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני

פורסם במעריב, 26.7.2002

זהו קובץ סיפורים משובח ונוגע ללב, שסיפוריו נסובים, רובם ככולם, על קו התפר שבין תרבויות ובין דורות. החוויה הזאת מספקת חומרים לסופרים רבים שצירפו את התואר אמריקאי למוצאם המקורי, והתוצר הספרותי שלהם זוכה לפריחה בשנים האחרונות. אמי טאן רקחה מהם את 'חוג שמחת המזל', על אמהות ובנות ממוצא סיני; צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני עושה זאת למהגרים ההודים.

נחוץ, כמובן, הרבה יותר מנושא כזה – פורה ככל שיהיה – כדי להפיק את הכתיבה המשובחת והמלוטשת של דיוואקרוני, את התבונה והרגישות, שבהן היא מלווה את גיבוריה, או נכון יותר, גיבורותיה, המהלכות על קו התפר הנפיץ הזה, מאיימות ליפול אל התהומות שמשני צידיו ועל אף הכל שורדות, במחיר זה או אחר. כפי שעונה לעצמה גיבורת הסיפור 'אהבתו של איש טוב', התוהה מהו המחיר של בחירתה בכעס, המשחית הגדול אך גם המושיע הפרטי שלה: "האם אין זו עובדה, שבסופו של דבר כולנו חייבים לשלם, ולא משנה במה נבחר?" (עמ' 92).

הגירה היא אחת מהחוויות האנושיות הכואבות ביותר. יש המדמים אותה לסוג של מוות, ומכל מקום היא מלווה בתחושות עמוקות של אובדן, הלם תרבותי, געגועים והתכחשות. המפגש הב ין-דורי מחדד את חוויית ההגירה ומעצים אותה: המפגש של הצעירים, שהיגרו לאמריקה מתוך רצון לפתוח בחיים חדשים, עם המורשת התרבותית של עברם ומוצאם, שמייצגים ההורים או המשפחה הרחבה, מעלה תחושות של בושה וכמיהה.

בסיפור הפותח, 'גברת דאטה כותבת מכתב', עוזבת גברת דאטה את חייה הקודמים בהודו על-מנת לחיות לצידם של בנה וכלתה בארה"ב. האידיליה החדשה, שהיא מדמה בנפשה קודם נסיעתה ונחושה בדעתה להגשימה עם הגעתה, מתנפצת אל מול המציאות, שבה היא מגלה, כי היא מהווה נטל על חייהם החדשים והאמריקאיים כל-כך של הצעירים. היא עצמה מתקשה להסתגל לחיים אלה. מנת חלקן של האמהות היא לזכור את מה שאיש אינו טורח לזכור, היא אומרת לעצמה. "לספר את הדברים שוב ושוב עד שהם מתמקמים, בהכרח, בידע המשפחה" (עמ' 33).

סופו של יום, תיאלץ גברת דאטה להתייצב לנוכח ההכרה בכישלון המעבר שלה, על אף רצונה ומאמציה לשדר שהכל נפלא. אולי טעמו המר של הכישלון הזה יתפוגג מעט לנוכח ההבנה כי האמהות הן המופקדות על "הפינות המאובקות של הלב". ושמא הסיפור החוזר ונשנה של הדברים מסיר מעט אבק מהפינות הללו, תהליך שמביא עמו לא רק כאבים אלא גם השלמה.

ב'עונת הפריחה של הצברים' מגיעה מירה לאמריקה לאחר המהומות בבומביי, מהן ניצלה כשהסתירה אותה אמה במיכל מים שעמד במרפסת ביתם. אמה לא שרדה. המומת טראומה ואכולת אשמה עושה מירה את דרכה מביתם של אחיה וגיסתה בטקסס לקליפורניה, שם היא מתקבלת לעבודה כקופאית במסעדה ויוצרת קשר מיוחד עם ראדהיקה, שעמה היא מתגוררת. רק לאחר שהובאה מהודו התברר לראדהיקה, אשתו השנייה של הבעלים, כי הוא כבר נשוי לאחרת. על השורשים העדינים ששולח הקשר הזה בנפשה, עומדת מירה רק לאחר שהיא מצליחה, לראשונה, לצאת עם גבר מבלי לחוש בחילה מהקירבה אליו. אז היא גם מבינה כי אפשרויות חדשות, שלא חשבה עליהן ככאלו, נפתחות בפניה.

בסיפור שנותן לקובץ את שמו, מגלה רוצ'ירה, שעומדת להינשא ואורזת את דירתה לקראת המעבר לחייה החדשים, את מחברת ילדותה, שבה גמרה אומר לרשום את כל טעויותיה. מפגש בלתי-צפוי עם עברו של בעלה, שמגלה לה פן בלתי-ידוע באופיו, יגרום לה לתהות האם גם הנישואין הקרבים יצטרפו לטעויות האלו, או שעליה לנהוג בסלחנות.

דיוואקרוני, שמוכרת לקורא הישראלי מספריה הקודמים שתורגמו לעברית – 'אדונית התבלינים', 'אחות לבי' ו'תנאי נישואין' – מפיקה מתחת ידיה פרוזה לירית ובו בזמן מדודה, שמצליחה למצוא את האיזון הנכון בין סערות הנפש לשלווה. בסופו של דבר, עוסקים סיפוריה בקובץ המקסים הזה בבחירות שאנו עושים בחיינו ביודעין או שלא ביודעין, בסיבותיהן, שלעיתים כה קרובות נעלמות מעינינו, ובמחיר שתמיד נידרש לשלם עבורן.

כל ביקורות הספרים