אהבה מאת טיבור דרי. מהונגרית: מרים אלגזי, ספריית מעריב, 192 עמ'
פורסם במעריב, 1.11.2002
ההתוודעות הראשונה לסופר ההונגרי טיבור דרי היתה מן החוויות הנפלאות שזומנו לי באחרונה. 'אהבה' אוחז שתי נובלות וסיפור קצר, שעל שלושתם משוך חוט דק של עצב, שרק מדגיש את יופיים.
הנובלה קורעת הלב 'ניקי, סיפורה של כלבה', מספרת על כלבה קטנה ומקסימה, שמאמצת לה לבעלים את בני הזוג אנצ'ה, כמעט כנגד רצונם. בנם היחיד נהרג בקרב, ועל-כן הם כבר יודעים היטב, כדברי המספר, "שהאהבה, אף על פי שהיא מיטיבה עם הנפש, היא גם נטל כבד". אהבת בעלי החיים היא מן המופלאות שאנו יכולים לחוות, שכן בעלי-החיים ניחנו באותה יכולת נדירה לאהוב ללא תנאי ולהרעיף עלינו אותות של חסד, שמאירים את חיינו באור נגוהות של אהבה טהורה. אך היא, מטבעה, קצרה במיוחד, והיא מפגישה אותנו תוך זמן קצר, יחסית, עם הכאב הכרוך במותו של יצור אהוב כל כך.
קשה להתרעם, על כן, על בני הזוג אנצ'ה, שכבר ידעו היטב עד כמה עמוק הכאב הזה וחששו להכניס אל חייהם יצור, שעם כל מתיקותו יכאיב להם עם לכתו. אך ניקי, כאמור, היא שבוחרת בהם וכורכת את חייה בחייהם. מיד מתחילתה לופתת אותנו הנובלה 'ניקי' בעבותות של רגש עמוק, אושר חרישי ושמחת חיים מעורבים בחמ לה וצער על החידלון הצפוי. למרות שברור, כי באמצעות סיפורה של הכלבה מספר לנו דרי, בעקיפין, בדרכי משל ורמיזה, על חייהם של בני-אדם בכלל, ובמשטר הקומוניסטי בפרט, לא יכולתי שלא להיקשר בקשר בלתי-אמצעי קודם כל לניקי עצמה ולחייה, ולחוות דרכה את האושר העליז של חיי קירבה אל הטבע וגם את קשיי הקיום והחירות המצטמצמת. המעבר מחיי הטבע שבכפר אל הדירה העירונית אינו מיטיב עם ניקי. עם הפרידה מבעליה, שנעצר יום אחד ללא הסבר או מידע, מוחשת קמילתה.
בסיפור 'אהב
ה', שהעניק לספר את שמו, משתחרר יום אחד האסיר ב' מבית-הסוהר, שאליו הושלך מבלי לדעת מדוע, כמנהגם של אותם ימים בהונגריה. הסיפור הקצר מתאר את דרכו בחזרה אל ביתו, אל אשתו ובנו, שאינם יודעים כי שוחרר, ואת המפגש טעון הרגשות ביניהם.
הנובלה 'שתי נשים' מגוללת את סיפורה של אשה צעירה, שבעלה יושב בכלא והיא מעלימה מחמותה הזקנה את דבר מאסרו, על-מנת שלא לייסרה. בכל יום מגיעה הכלה לביקור אצל החמות עם זר פרחים ותשורות קטנות; מדי פעם מגיע גם מכתב מן הבן, שכותבת היא עצמה, ובו היא טווה לחמותה את חייו הבדויים של בנה כבמאי סרטים מצליח באמריקה. את עיניה הנפוחות מבכי היא דואגת לטשטש היטב לפני כניסתה לבית, כדי להוסיף ולהשרות עליו צהלה מדומה.
אלא שהנסיון להעמיד פנים שהכל כרגיל הוא קשה מנשוא, בועה שתתנפץ כך או אחרת, תוך שהיא אינה שוכחת לגבות מגיבוריה את מלוא המחיר. האמנם חסד אנו עושים עם הורינו הזקנים שעה שאנו מנסים להעלים מהם, לקראת סוף חייהם, את הסבל שבידיעת האמת, או שמא דווקא בכך יש מן ההתאכזרות? זוהי שאלה שתישאר עם הקורא כשאלה החורגת מן המקום והזמן של המציאות הפוליטית הקשה שמתוארת בספר.
לדרי יש מכחול אמן, שבעזרתו הוא משרטט ברגישות ובאנושיות את דיוקנם של חיים במשטר רודני. כך הוא מתאר היטב את הנסיון לשמור גם תחת משטר כזה על צלם אנוש. לשון ההמעטה של כתיבתו ודרכו לומר דברים בעקיפין הן רבות עוצמה, יותר מכל דיבור ישיר.
הנובלה 'ניקי' היא, בפשטות, מן היפות שקראתי בשנים האחרונות. אחרית-דבר, שהוסיפה חוקרת הספרות ההונגרית אנה סלאי, מציגה בפני הקורא העברי את חייו ויצירתו של טיבור דרי, והיא מותחת כמה חוטי דמיון ביניהם. הקובץ 'אהבה' מותיר אותנו בציפייה לקרוא יצירות אחרות משל דרי, שהיוזמה לתרגמו לעברית ראויה לכל שבח.
