קרוא וכתוב

'על הכתיבה' מאת סטיבן קינג. מתרגם לא ידוע, מודן, 262 עמ'

פורסם במעריב, 9.5.03

סטיבן קינג, סופר של רבי-מכר, הוא, קרוב לוודאי, אחד הסופרים הנמכרים (והעשירים) בתבל. 'על הכתיבה' לא נועד רק לחלוק את הסודות המקצועיים שלו, אם יש כאלה, אלא, לא פחות מכך, להצהיר שגם לו יש מה להגיד על השפה. השאלה הזאת לעולם איננה מופנית אליו בסיומם של ערבי הקריאה, הוא מודה במבוא שלו לספר, אבל גם ל"פועלים הפשוטים" של מלאכת הכתיבה, כפי שהוא מגדיר את עצמו, יש מה להגיד עליה; לא רק לסופרים הגדולים, שתמיד נשאלים עליה. קינג משתוקק, איפוא, לתת לנו את תשובתו לשאלה שלא נשאל: לומר לנו איך הוא רואה את השפה, כיצד הוא עושה בה שימוש בספריו ומה יכולים כותבים לעתיד ללמוד ממנו.

ספרו של קינג עומד בסימן אמביוולנטיות מסוימת בין ההכרה בכך שהוא איננו סופר גדול מבחינה ספרותית – הוא מודה שהוא "נמוך מצח" וששנים רבות התבייש במה שכתב – לבין קריאת תיגר מלאת להט על סיווגו ככזה. חלקו הראשון של הספר, שהוא מעין ביוגרפיה ספרותית של קינג, כתוב ברהיטות ובכנות, נקרא בקלילות ראויה, ופה ושם מצליח אפילו לרגש. לעומתו, החלק שבו הוא אמור לעשות רפלקסיה על מלאכת הכתיבה מותיר אותנו בתהייה, האם באמת יש לו מה לומר עליה מעבר לאוסף קלישאות חבוט.

המסר העיקרי שאפשר לתמצת מספרו של קינג, למען סופרים לעתיד, הוא לקרוא הרבה ולכתוב הרבה. לא תגלית גדולה. לכך מצטרף "ארגז כלים" שקינג מנסה לעזור בבנייתו למען הכותב המתחיל. זה כולל עצות קונקרטיות פה ושם לגבי שימוש בתארי הפועל או בחלקי דיבר אחרים, ולמלאכת השכתוב והקיצור. אבל גם הסביבה חשובה מאד. חדר שאפשר לסגור את דלתו (והנחישות הדרושה לכך), למשל. וירג'יניה וולף כתבה על זה לפני עשרות שנים, בקצת יותר תחכום.

ניצני העניין שמעורר 'על הכתיבה' קשורים לאחת השאלות שמטרידות כל מי שאינו כותב כתיבה בדיונית (אך יתכן שעוד יותר מכך את מי שכן): איפה מוצאים את כל הרעיונות האלו? איך פועל הדמיון הספרותי? כאן מתגלה קינג כברוך-כשרונות. כשהוא משתף אותנו באופן שבו הגיע לכתוב כמה מספריו הידועים, דמיונו היצירתי מעורר השתאות. הסוד של סטיבן קינג הוא לא רק לעשות זאת, אלא גם לפתח מזה סיפור שלם ולכתוב אותו באופן מרתק.

ציון לגנאי מגיע להוצאת מודן שהשמיטה את שם המתרגם/ת. תרגום הוא מן המקצועות המקופחים ביותר, והקרדיט בעמוד הראשון הוא כמעט התגמול היחיד שמקבלים בו. איך מתרחשת, דווקא בספר שעוסק בכתיבה, השמטה כזאת?

יתכן שאינני המבקרת האידיאלית של 'על הכתיבה', שכן מעולם לא קראתי ספר של קינג, אם כי צפיתי בכמה סרטי אימה לא רעים, המבוססים על עיבוד של ספריו. מצד שני, קשה לי להאמין שדווקא 'על הכתיבה' יגרום לי לקרוא את ספריו.