אדם שאיננו אזרח ישראלי נישא בישראל לאזרחית ישראלית. לאחר זמן, כפי שקורה לעתים, נולדה להם בת. האב הגיש בקשה לקבל אזרחות ישראלית וקיבל ממשרד הפנים אשרת תושב ארעי, שהתחדשה מדי שנה, במסגרת מה שמכונה "תקופת מבחן מדורגת" (לקראת קבלת אזרחות). כעבור זמן, גם זה קורה, נפרדו בני הזוג. האשה ביקשה ממשרד הפנים לבטל את ההליך המדורג לבעלה והמשרד החליט כי תוקף האשרה הארעית יפוג עם גירושיו מאשתו. הבעל עתר לבג"ץ וביקש כי בית-המשפט יורה למשרד הפנים להמשיך ב"מבחן המדורג" בעניינו עד לקבלת אזרחות ישראלית. או למצער, לקבל תושבות קבע מכוח היותו אב לאזרחית ישראלית. בית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ (בהרכב ברק, חשין ובייניש) דחה את העתירה וקבע כי מדיניותו של משרד הפנים – לפיה אין בעצם הורותו של זר לקטין שהוא אזרח ישראלי כדי להצדיק להעניק לו מעמד של תושב קבע – הינה מדיניות סבירה. עתירה בבקשה לקיים דיון נוסף נדחתה על-ידי השופט מצא.
אז ככה. בישראל של 2003, אם זוג מתגרש ואחד מן ההורים שאיננו יהודי טרם עבר את כל מסלול החתחתים של קבלת אזרחות – הוא חייב לעזוב את הארץ ולהיפרד מבתו. הילדה צריכה, בנוסף לטראומה שהיא עוברת עם גירושי הוריה, גם להיפרד מאביה. בתשובתו לעתירה אמר משרד הפנים, אגב, כי הוא מוכן להעניק לעותר אשרות ביקור "נדיבות", שיאפשרו לו לבקר את בתו מעת לעת. מאד התרשמתי. משרד הפנים שוכח שלא כולם קונים את כרטיסי הטיסה שלהם על-חשבון המדינה. ואם מחר יתחלף שר הפנים (או נכון יותר, הפקיד האחראי) והמדיניות תשתנה בהתאם? מי יכול וצריך לסמוך על "נדיבות לבו" של השלטון? מישהו שמע שם על הזכות לאי-התערבות בחיי המשפחה, שהיא חלק מן ההתחייבויות הבינלאומיות של ישראל? פסיקות רבות של בית המשפט האירופי לזכויות אדם מתחבטות בשאלה מה נחשב להתערבות שרירותית בחיי המשפחה, כדי לקבוע אם הזכות הזאת נפגעת כאשר לא מעניקים להורים אזרחות בגין ילדם, בנסיבות שונות.
על-פי החוק הישראלי יש לשר הפנים שיקול דעת בהפעלת סמכותו זאת. הוא לא מחויב לא לתת אזרחות. אז על מה מסתמכים השיקולים שלו? ולמה אמנוֹת שעליהן חתומה ישראל אינן חלק מהם?
ואני שואלת עוד: נניח שלא רוצים לתת לאותו אדם אזרחות ישראלית. למה, למען השם, אי אפשר לתת לו מעמד של תושב קבע? איך הקמנו לעצמנו מנגנון אכזרי כזה, שקורע אבות מבנותיהם הקטנות רק משום שאינם יהודים?* ואיך יתכן שעם למוד סבל, משהקים מדינה, שם על עצמו שופטים שמוכנים לאשר החלטות כאלו? איך?
(*) לו היה יהודי היה מקבל אזרחות בזכות עצמו, כמובן.
קרוא וכתוב 
כלפי זרים היושבים בתוכה.
זה מתחיל בזה שהמשטרה רודפת זרים שבאו להתפרנס, כולאת אותם בלי להתחשב בזה שיש להם ילד קטן בבית שמחכה לאבא שלו להגיע, זה ממשיך במדיניות ממשלתית וזה נגמר בבתי משפט שפועלים על פי חוק שהמדינה חוקקה.
ישראל כבר מזמן הפכה למדינה פאשיסטית בתחום של התושבים הזרים בתוכה.
זה סיפור נורא.
נורא חשוב שכתבת על זה.
ככל שהבנתי המועטה בתחום משגת, כבר בעצם הגדרתה כמדינה יהודית, היא מפרידה בין יהודים ושלא יהודים. אבל, השאלה עומדת והיא איך מתייחסים לאילו שאינם יהודים, וכאן אנו כושלים, שכן אנו מתייחסים לאלו שאינם יהודים בצורה פחותה מזו שהיינו רוצים שייתחסו אלינו במדינות אחרות.
כסף. זה הכול. כל הכיסוי כאילו מדובר בהגדרות כן מדינה יהודית לא מדינה יהודית. כן זר לא זר. המחוקק שם על זה קצוץ. בשורה התחתונה שהיא תמיד העליונה בסדר החשיבות של המחוקק עומד תאוות הכסף. לא חס ושלום לכיסו הפרטי, אלא לאותו מגזר שאותו הוא מייצג. אותה אישה ללא דרכון מגורשת כיוון שכך ניתן לחסוך עלויות. את מענק הילדה שמגיע לה יעניקו למישהו אחר. והנה חסכנו כמה לירות. והחוק והצדק אני בטוח שאת יודעת עיוור הוא לחלוטין. לכו למחוקק הם אומרים תמיד. וכשזה מגיע לחבר'ה האלה, שום כובד ראש וכבוד אנושי מנחה אותם. מדינה שכונתית לחלוטין.
נעמה, הלינק לדחיה של השופט מצא כנראה לא הועבר אצלך למצב שמאפשר צפייה. ואם תוכלי להוסיף גם את הלינק לפסיקה המדוברת של העליון, בכלל נשמח, שאז נוכל אולי לקרוא את נימוקי השופטים, להסכים איתם או לחלוק עליהם על בסיס מיודע יותר.
תודה מראש.
מדוע האמא ביקשה לבטל את ההליכים? האם היה זה חלק מהשיקול למנוע ממנו תושבות/אזרחות? הייתכן שמשרד הפנים נחלץ להגנתה של אשה ממורמרת??
ובכלל, האם בתנאים האלה ייתכן שבתי משפט בארץ יקנו לו את הזכות לחזקה על הילדה?
בעצם, ברור מדוע צריך לא לאפשר לו תושבות או אזרחות. אם יאשרו לו, תהיה לו עילה אמיתית לחזקה (הרי לא סביר שבית משפט יפסוק חזקה למי שאין לו בית).
הרבה מנגנונים מוסווים עומדים מתחת להחלטות מעין אלה, ואני לא בטוח שאנו רואים את כל התמונה (וזה לא אומר שטענותיך אינן צודקות)
האם קראת את המאמר או ישר הגבת?
ולנעמה – תודה על הידיעה העצובה והחשובה. ידוע לי לצערי ממקור קרוב על היחס הרע לבני זוג זרים של ישראלים, בעיקר כאשר הזרים הם ממדינות עולם שלישי.
המלה "יהודי" איננה מוזכרת בה. היא כן מוזכרת בפסיקה הראשונית של ברק שעליה הוגשה בקשה לדיון נוסף, שכן זו מאזכרת את חוק השבות. אגב, פסיקה זו נותנת גם את התשובה לתמיהה שמתעוררת, כיצד לא-יהודי נישא בישראל. כמו שניתן היה לשער, הנישואים היו נישואי פרגוואי (כשזה עוד היה אפשרי…).
צביקה: שתי הפסיקות מקושרות כעת ואמורות לפעול.
ירדן: אני לא מסכימה שמדינה יהודית היא כעניין של הכרח מדינה גזענית. זאת פונקציה של הגדרה ושל פרשנות. בפועל זה מה שקורה יותר מדי פעמים, גם במשפט וגם בפרקטיקה. יכולה להיות מדינה שבה מממשים היהודים את זכותם להגדרה עצמית, והיא מבטאת את תרבותם הלאומית והאחרת, ועם זאת מעניקה שוויון זכויות גמור לאזרחיה. חוק השבות הוא אכן בעייתי, אבל על זה כתבתי ספר אז תתאזרו בסבלנות עוד קצת…
מיד. ללא היסוס. כיוון שהמקרה כה דומה לאם לא יהודיה שנישאה לישראלי, נולדה להם ילדה, התגרשו. דורש משרד הפנים את גירושה מהארץ. הילדה ישראלית, האם לא. האם מעוניינת לחזור לארץ מוצאה בגלל העונג שמסב לה הטיפול במצבה. אבל רוצה לקחת גם את ילדתה. וצודק ר. עירבבתי במשים לחלוטין בין המקרים, בפעם הבאה אציין זאת. ואז המציאות תשתנה לחלוטין. ובבקשה, רק בלי רוע, יש מספיק מזה.
עומר, האם אכן פנתה לבטל את ההליך של בעלה. זה כתוב במפורש. זה עצוב, אבל אנחנו יודעים שבסיפורי גירושין יש המון דם רע. השאלה היא לא מה עושה האשה או עושה הגבר. השאלה כאן היא מה עושה משרד הפנים, ולאחריו בית המשפט, ששניהם מוסדות של חברה דמוקרטית שאמורים לפעול בהגינות על-פי שיקולים כלליים, לא מתוך כעס ונקמה כמו שיש בין בני אדם פרטיים הרבה פעמים. העתירה לא היתה לקבל חזקה על הילדה. העתירה היתה לקבלת מעמד שיאפשר לאב להישאר בארץ וכך להיות קרוב לבתו ולאפשר להם חיי משפחה "תקינים".
אני לא מסכימה אתך, יורם, שמדובר בכסף. למעשה, הספרות על הגירה מביאה את מדיניות ההגירה של ישראל כדוגמא מובהקת לכך שמדיניות כזאת איננה מסתמכת על שיקולים כלכליים בלבד, שהרי ישראל תקלוט גם מיליון יהודים אם יהיה מי שירצה לבוא. אני חושבת שהנקודה היא בדיוק (אי)יהדותו של העותר.
ש"ס לא פסקו.משרד הפנים ממשיך בעוולותיו.
עומר, אני מכירה היטב שני מקרים (שאסור לי לחשוף)
שיחשמלו את שיער ראשך.תאמין לי.
והעוולות אינן מפלות בין 'סתם' זוגות מעורבים
לבין זוגות עם צאצאצים.
ברור שהציונות תקלוט מיליונים של יהודים. הכסות האידיאולוגית ברורה לחלוטין. אבל למה להרחיק עד שם? לדעתי, במקרים הגבוליים שבהן נבחן המוסר, הערך, הצדק, והאנושיות, השיקול שלפיו בוחר המחוקק לללכת בדרכו הסמויה הוא הכסף. זאת הרי מדינה לונה פארק, ריבוי מגזרי האוכלוסיה יוצרים למחוקק בעיות לאין סוף. והוא כמו שאמרתי, מחוייב רק לעצמו ולמגזרו. ומילה אמיתית על דעותי בהקשר למדינה, אני מאוד שטחי ורדוד בוויכוחי עומק על יהדות וציונות. הסיבות? לא במקום ציבורי שכזה.
ליורם – באמת שאין שמץ רוע אלא רצון להבנה בלבד. כותב צריך לזכור שאין הקורא מסוגל לנחש את מחשבותיו. כעת שהסברת את דבריך, הם מובנים ומוסיפים מידע למאמר החשוב – ואנו רוצים לקוות שתקשורת יכולה באמת לקדם שינוי במציאות.
ולעניין עצמו: להבדיל אולי מאחרים כאן, אני בהחלט מודע לחשש של השלטונות מפני הצפה בזרים, ואיני רואה בו עדות לפאשיזם, כמו שנטען, או אפילו משהו חריג במיוחד במערב.
העניין הוא, שמקרים כאלה – בני זוג של ישראלים שהביאו ילד והתגרשו – הם מעטים כיום וישארו מעטים בעתיד.
לכן אפילו מי שהנימוקים של זכות ההורה וטובת הילד אינם מדברים אליו, ויש כנראה כאלה ואפילו שופטים עליונים, יודה שבגירושם של אנשים כאלה יש השפעה כל-כך קטנה על הדמוגרפיה במדינה, שאפשר להתעלם ממנה. והחשש מפני פירצה בגדר, שלאחריה מיליוני זרים יתחתנו ויביאו ילדים רק לשם אזרחות או תושבות קבע ואז יתגרשו אינו ריאלי בעיניי.
אפשר גם לקבוע שבמקרה שיש לרשויות חשד מבוסס שהזר פעל באופן זה, יוכלו באופן חריג לשלול את זכותו לתושבות קבע אם יוכיחו שפעל בזדון – כלומר הפוך מהמצב כיום, שבו הגירוש הוא הנורמה.
השר פורז ידוע במיוחד בחיבתו ליחסי ציבור – מציע ללחוץ בכיוון זה.
עמך כמוני יכולים לשגר לו מכתבים או מיילים, את הכתובות ניתן למצוא למשל באתר הכנסת
http://www.knesset.gov.il
או מכתבים לעיתון.
ומי שבברנז'ה יכול לנסות לדחוף את המידע לעיתון, לפעם הבאה שהיחצנים של פורז יכניסו ידיעה על אמא גויה של חייל שקיבלה אזרחות, או שחקן כדורגל.
בסוגריים גדולים, זה רק מיתוס שעיתונות ותקשורת מזיזה דברים. אין כזה דבר באמת. ובהזדמנות זאת הכתבת של הערוץ הראשון, אורלי, ששכחתי את שם משפחתה ראויה לכל שבח על עבודתה. נו, שמישהו יכתוב את שמה המלא.
הרי ידוע שישראל היא לא באמת מדינה כפי שהיא מתיימרת להיות. עצוב לשמוע עוד ועוד סיפורים על הבירוקרטיה והמערכת המטומטמת לפיה פועלים כאן.
מאיזו מדינה בא האב ובת כמה ?הילדה
כתוב בהחלטה שהיא נולדה ב-1998. ארץ המוצא של האב איננה מצוינת, אלא רק שמו, כעותר.
ר' בעתירה
http://62.90.71.124/files/01/560/041/a09/01041560.a09.HTM
מה אני יכול להגיד חוץ מה זה שאני מרגיש בושה ממדינתי כשיש שופטים גם רשעים כמו במקרה זה וגם שונאי ישראל כמו במקרה חברי הכנסת הפלשתינאים.
Hard case makes bad law
אומרים האנגלים. במקרה זה האב אינו משמורן ופרקליטיו טעו כשלא עתרו בשם הקטין. בכל אופן אין ספק שטובת הילד לא נלקחה בחשבון ולכן צדק לא נעשה.