אחד המנהגים הפחות מוצלחים שסיגל לעצמו אליקים רובינשטיין בתפקידו כיועץ המשפטי לממשלה, הוא כתיבת "דוח ציבורי" לגבי מקרים שבהם החליט על סגירת תיק או על אי-פתיחת חקירה. המקרה האחרון הוא החלטתו לא לפתוח בחקירה פלילית נגד שרון בשל מעורבותו בשינוי החלטה 755 של מועצת מינהל מקרקעי ישראל לגבי שינוי יעוד הקרקעות, החלטה שיש לו בה אינטרס אישי כבעל קרקעות. מקרים קודמים היו של ויצמן (כנשיא) ושל נתניהו (כרה"מ). במקרים אחרים היו אלו סתם קביעות של "הלכות מוסר" לגבי עניינים שעמדו על סדר-היום הציבורי.
אליקים רובינשטיין. יועץ משפטי או מורה מוסר?
ראשית, צריך לברך על עצם פרסום הנימוקים שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד ראש-הממשלה, שכן זהו ללא ספק נושא בעל עניין ציבורי. זאת ללא קשר לשאלה האם ההחלטה מוצדקת אם לאו.
שנית, אני מאד בעד העלאת הסטנדרטים האתיים של הזירה הציבורית ולהטמעת ההכרה בכך שלא כל מה שאיננו פלילי הוא ראוי. יש לי רק שתי בעיות.
האחת היא שהיועץ המשפטי לממשלה כשמו כן הוא: יועץ משפטי ולא מורה מוסר. שתחום ההתמחות שלו הוא משפט ולא אתיקה. במה, אם כן, יש לחוות-דעתו יתרון על-פני חוות-דעת שיתן כל-אחד אחר?
השנייה נוגעת להקשר: כאשר היועץ המשפטי מחליט שלא לנקוט בהליכים, כל השאר נתפס רק כספח להחלטה הזאת, כך שלאמירות מעבר לכך אין השפעה על האווירה הציבורית. אדרבה, זה עלול אפילו להיתפס כמס שפתיים שולי ביחס להחלטה העיקרית.
זאב סגל בהארץ מצביע על תרומתו של בית-המשפט העליון לקושי להעמיד אישי ציבור לדין על העבירה של הפרת אמונים
דברים דומים כתב אדם ברוך במעריב – שמוטב ליועץ להתמקד בצד המשפטי ולא המוסרי. (ברור שהפרדה מוחלטת לא תיתכן ואינה רצויה).
אינה תפקידה של פרקליטות המדינה?
אם כן (אני באמת לא יודע), אני חושב שהפיכת פרקליטות המדינה לראשות הנבחרת באופן ישיר על ידי העם תועיל מאוד לדמוקרטיה שלנו.
אליקים אולי לא יכול לנושאים האלו. הוא רכרוכי מידי.כחלק מהתבהמות החברה, פשיטת אמות המוסר, גם מר אליקים היקר לוקח חלק בעשייה הקלוקלת הזו, ומחליט שלא להחליט. בכול זאת אינו מעוניין לסכן את תפקיד חייו בעליון.
משרת היועץ המשפטי לממשלה, בישראל, מאגדת בתוכה סמכויות רחבות היקף: ייעוץ לממשלה, ייצוגה בערכאות ואכיפת החוק הפלילי. היועמ"ש עומד, למעשה, בראש התביעה הכללית. ע"פ פסיקת בית המשפט העליון מ-1993, חוות דעתו המשפטית של היועמ"ש מחייבת את רה"מ ואת הרשות המבצעת כולה. כלומר, הוא הפרשן המוסמך של הדין.
סעיף 25 לחוק יסוד: הממשלה קובע, כי לא תיפתח חקירה פלילית נגד רה"מ אלא בהסכמת היועמ"ש ולא יוגש כתב אישום נגד ראש ממשלה אלא בידי היועמ"ש.
דיון נרחב מתקיים בשנים האחרונות בתביעה לפצל בין תפקידו של היועמ"ש כיועץ משפטי לממשלה לבין תפקידו כראש התביעה הכללית.
אינני חושבת שהרעיון של בחירה ישירה של פרקליטות המדינה או היועמ"ש הוא מוצלח. הבחירה צ"ל מקצועית. לאחר הפלופ של פרשת בראון, מונתה ועדה ציבורית שהמליצה על הליך לבחירת היועמ"ש: ועדה ציבורית (כיום בראשות שופט ביה"מ העליון בדימוס גבריאל בך) שחברים בה נציגי מערכת המשפט, האקדמיה, לשכת עורכי הדין, הממשלה והכנסת, ממליצה לממשלה מבין רשימת מועמדים. בנוסף לחברי הוועדה עצמה, רשאים להציע מועמדים (לסינון הוועדה) גם רה"מ ושר המשפטים.
אני סבורה שזהו הליך נאות ומקווה שיביא גם לבחירת מועמד/ת ראוי/ה.
למעוניינים לקרוא בנושא מומלץ לפנות לנייר עמדה מס' 6 של המכון הישראלי לדמוקרטיה, היועץ המשפטי לממשלה: סמכות ואחריות, מאת גד ברזילי ודוד נחמיאס.