• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« חרֵדֵי מחמד
ויהי אור? »

גם מסע בן אלף מילין מתחיל בהקשה אחת באינטרנט

24 באוגוסט 2003 על-ידי נעמה

הניו-יורק טיימס עושה ספירת מלאי לחלומות של התנועה לזכויות האזרח בארה"ב, 40 שנה לאחר המצעד המפורסם שבו נשא מרטין לותר קינג הבן את נאומו "יש לי חלום".

קינג נואם על מדרגות אנדרטת לינקולן; ושינגטון די.סי., 28.8.1963

מי שהיה אז הדובר הצעיר ביותר במצעד, ג'ון לואיס, היום ציר בית הנבחרים מטעם ג'ורג'יה, מספר: "ב-1963 לא היו לנו אתרי אינטרנט, טלפונים סלולריים או פקסימיליות. לא הסתכלנו בסקרים או מדדנו את הדופק של פוליטיקאים. פשוט עשינו. פשוט פעלנו. השתמשנו במה שהיה לנו כדי להניע אנשים". (ההדגשה שלי)
ואילו הסופר, מפיק הסרטים והמבקר נלסון ג'ורג' טוען כי ההיסט במוקד ובטקטיקה הוא אך טבעי: "כיום הצלחה בהנעת אנשים איננה מוגדרת בהכרח כהוצאת 100,000 אנשים לצעוד. עבור חלק מהאנשים היא יכולה להיות 100,000 הקשות באתר באינטרנט, וזה בסדר".

אז יכול להיות שהרשת – שנחשבת לאמצעי מצוין לשינוי חברתי, לא רק על-ידי הפצה המונית של מידע אלא גם בעזרת רשתות 'הפעולה-הישירה' שהיא מאפשרת כדי ליצור דעת-קהל – בעצם מעכבת פעולה? שבמקום לצאת לרחובות אנחנו מקדמים אי-מיילים? שבמקום להפגין אנחנו חותמים על עצומות אלקטרוניות שאיש לא קורא?

אולי הרשת עוזרת לנו לדעת יותר, בעוקפה שומרי-סף של צינורות מידע מסורתיים (כמו עיתונאים, דוברים ועורכים), בגלותה את מה שהשלטון חפץ להשתיק, להצניע או לצנזר. עובדה היא שמשטרים דכאניים חוסמים או מנטרים את הגישה לרשת ומענישים על שימוש דיסידנטי במשאביה. אבל מידע – גם אודות זוועות – לא מיתרגם בהכרח למודעות, והכרה עדיין איננה מובילה לפעולה. היתכן שהרשת במקום להמריץ אותנו לפעול מעודדת אותנו לשבת ולא לעשות?

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשלוח את זה לחבר בדואר אלקטרוני (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בזכויות אדם | מתויג אינטרנט, מרטין לותר קינג, שינוי חברתי | 7 תגובות

7 תגובות

  1. ב- 24 באוגוסט 2003 בשעה 17:15 רמי

    עם רשת או בלעדיה, שום שינוי אינו אפשרי בלי ביצים (זהו התרגום התקני למילה guts(. במדינה שבה האינטלקטואלים עוסקים בתיאוריות של זכויות האדם כאשר לנגד עיניהם בני אדם נמחקים על "זכויותיהם" – לא נותר לנו אלא לחלום.


  2. ב- 24 באוגוסט 2003 בשעה 17:19 שוויון 7-2521

    הרשת ממלאת היום את התפקיד שמילאו 3,000 היומונים הפריזאיים בתקופת משפט דרייפוס.
    היא גם מצליחה באותה המידה.


  3. ב- 25 באוגוסט 2003 בשעה 00:35 seg

    those who want to quantise 'abstract' profits. Now you can't seize the size of the support of people in some idea by counting the people with signs. Maybe the effect of the net is that it creates many small deeds, that are not visible to your eyes, which are used to see big old-style rallys.
    I don't remember who said it, but one of the basic principles of applying rules to the effect of the net is not confuse it with old medias.


  4. ב- 25 באוגוסט 2003 בשעה 08:31 רון

    הבעיה עם פעולה כהבעה פוליטית באינטרנט היא שהיא מגבילה את עצמה לקהל היעד של "גולשי אינטרנט".

    רוב העולם, לפחות זה שהוא נוח להגיב פוליטית ואשכרה לעלות על בריקאדות, לא יושב בבית מול אינטרנט, ורוב אלו שכן מעדיפים לשבת ממוזגים מול המסך מאשר לצאת להפגין בחום שבחוץ.

    חוצמזה, מיליון אנשים מול לינקולן מצטלמים טוב יותר להיסטוריה מאשר תצלום של איש/ה מול מסך.

    אפשר לפתוח שוב את הדיון על החלשות הסוציום נוכח המדיה אם מישהו מרגיש צורך.


  5. ב- 3 בספטמבר 2003 בשעה 13:04 יואב

    מידע , גם במדיה אחרת, מעולם לא תורגם ישירות ומיידית לפעילות פוליטית. בנוסף, לא כל פעילות פוליטית, תהא מקורה אשר תהא, מובילה לשינוי חברתי.כמוכן, לא חסרים בכלל דוגמאות של יציאה לרחוב, בלי שהתחולל שום שינוי חברתי משמעותי- הפגנות הימין בעת החתימה על הסכמי אוסלו היא דוגמא טובה לכך.
    השאלה כאן היא כיצד מתחולל שינוי חברתי, והאם וכיצד השימוש באינטרנט יכול להשתלב בניסיון כזה.
    אין כיום שום מודל סוציולוגי שמתאר את תהליך השינוי החברתי מתחילתו עד סופו. הטוב ביותר שניתן לעשות כיום הוא למנות גורמים המשפיעים על הסיכויים של ניסיון כזה להצליח או להיכשל.
    למשל: הסיכוי להצליח במהלך של שינוי תלוי במטרת השינוי. ככל שהשינוי מאיים על יותר אנשים כך הסיכוי שהוא יצליח קטן יותר. די קשה לדעת מראש מי ירגיש מאויים ועד כמה.
    עוד למשל:הסיכוי להצלחת מהלך של שינוי תלוי במבנה הפוליטי של המדינה הספציפית בה מנסים לחולל את השינוי. מה שיעבוד בצרפת לא חייב לעבוד בישראל, ולהיפך. ברור גם שמה שעובד בדמוקרטיה לא יעבוד בהכרח בדיקטטורה, וצריך לזכור שהדמוקרטיות נבדלות בינהן מאד במידה שהן מאפשרות השפעה פוליטית ע"י הציבור. כך , יכול להיות שהאינטרנט הוא כלי מצויין בארה"ב, אבל מסיבות שונות הוא לא מתאים לגיבוש מחאה חברתית בישראל.או להיפך.
    גורם חשוב נוסף הקובע את מידת ההצלחה של ניסיון לשינוי חברתי הוא המידה שבה האליטות הקיימות , או חלקים מהן, מתגייסות או מתנגדות למהלך. ידוע שלא היה שום סיכוי למחאת השחורים בארה"ב בשנות ה-60 אלאמלא תמכו בה חלקים רחבים מהאליטה האמריקאית. כנ"ל לגבי תנועת ההיפים.
    מנגד – מחאת הימין בישראל כשלה, וכושלת עד היום (מבחינת המטרות שהציבו לעצמם) בשל התנגדות חריפה של האליטות הקיימות.
    האם האינטרנט יכול לשמש למחאה פוליטית בישראל?
    די קשה לי להאמין. אני חושב איך אנשים מגבשים את הדיעות שלהם – ומה שעולה לי בראש זה 20 אחוז רייטינג בחדשות ערוץ 2, ו55 אחוז שקוראים את ידיעות אחרונות בסוף שבוע.
    לא עולה בדימיוני מיליון איש שמסתובבים ברשת עם שאלה בראש , מאתרים ידע רלוונטי, ומגבשים את הדיעה שלהם בענייני היום…לא, לא סביר.
    אבל, מצד שני האינטרנט מאפשר התחברות מהירה וזולה של אנשים בעלי דיעות דומות ומבחינה זו הוא כלי מצוין. הדוא"ל גם הוא כלי זול שיכול לעזור לגיבוש מחאה חברתית.
    בייחוד חשוב לזכור שהאליטה הישראלית – התרבותית, הפוליטית, בהחלט מחוברת לרשת ואפשר אולי להשפיע עליה דרך הרשת, אולי אפילו יותר מאשר ע"י הפגנות סוערות.
    במדינת ישראל, עדיף אולי לשלוח א-מייל מאשר להפגין. זה פחות כואב…


  6. ב- 8 בספטמבר 2003 בשעה 11:23 אמנון לבב

    נסיוני מאשר – האינטרנט יכול לאפשר הפצת תודעה פוזיטיבית של שמחה. יש לנו נסיון מאד חיובי עם קהילת אדמה. המתכון – שילוב של תקשורת רגשית עם עצות מעשיות שיוצר תחושת קהילה ומאפשר להתקדם קדימה. אני שייך למפלגת הבעד. קשה לעשות מחאה, אך ניתן לפעול באהבה

    שפע ברכה

    אמנון


  7. ב- 10 בספטמבר 2003 בשעה 14:43 נועם

    אני מסכים עם הקביעה שהרשת מאפשרת לגופי מחאה להרגיש שהם "עושים משהו" בזה שהם מפיצים את רעיונותיהם לציבור במקום לפעול בדרכים אחרות. אבל השאלה היא – לו לא היתה קיימת הרשת, האם היו עושים משהו?

    כנראה שכבר לא נראה אלפים יוצאים לרחובות, וגם אם כן, זה כבר לא מזיז לשכבת בעלי ההון והפוליטיקאים המושחתים שהשתלטה על כדור הארץ. כל אחד לעצמו. השיטה הקפיטליסטית ניצחה ובני האדם הפסידו.

    יגידו שאני פסימי, יגידו שאני שלילי, אבל דומני שחובת ההוכחה במקרה זה לא עלי 🙂

    אתם באמת מכירים מישהו שהושפע מקבוצת אנשים שעמדה עם שלט איפהשהו?

    אז מה נשאר לנו? ללמוד, להפיץ את רעיונותינו, לחנך, לתת דוגמה אישית. כל עוד לא מגבילים את חוןפש הביטוי בשם ה"ביטחון" (של מי?).
    הרשת היא מדיום מצויין לכך. ואולי, יום אחד…



התגובות סגורות.

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפות ל-644 עוקבים

  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • רשימות אחרונות

    • השראה בגבעת הקפיטול
    • רפואה הפוגעת בכבוד האדם איננה "חווית טיפול"
    • שנהיה תמיד בצד הנותן?
    • חיים ששווים פחות: הסולידריות מתה מקורונה
    • פסיכולוגית הולכת לטיפול
  • סימניה

    20 עצות להגנה על הדמוקרטיה
    סיפור של פירוק והרכבה
    בצד הבטוח של הדברים
    ואף מילה על ביבי
    הן לא היסטריות
    מדינה תחת מעקב
    סופה של הבדידות
    כרב ראשי, איני יכול יותר לשתוק
    כן, נשים עם דוקטורט נקראות ד"ר
    איסור נגיעה

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • אות מיס פיגי

  • הטוויטר שלי

    הציוצים שלי
  • מפתח

  • ארכיון

  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אורי בלאו אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בית המשפט העליון בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שוויון שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.

WPThemes.


loading בטל
הרשומה לא נשלחה - בדוק את כתובות המייל בבקשה!
הפעולה נכשלה, בקשה נסה שוב
מצטערים, הבלוג שלך אינו יכול לשתף רשומות בדואר אלקטרוני.
פרטיות וקובצי Cookie: אתר זה משתמשי בקובצי Cookie. המשך השימוש באתר מהווה את ההסכמה שלך לשימוש באלו.
לקבלת מידע נוסף, כולל מידע על השליטה בקובצי Cookies, ניתן לעיין בעמוד: מדיניות קובצי ה-Cookie