אתמול אחה"צ הלכתי לכנס על מדיניות החיסולים שארגנה תנועת שחר. עוד לפני שנכנסים לעובי הקורה, השאלה איך לכנות את המדיניות הזאת היא בעייתית: חיסולים? "סיכול ממוקד"? התנקשויות?
לעצם העניין, היה מאכזב. מלבד אחד הדוברים, שניתח את הנושא מהיבטיו המשפטיים, הדיון היה רצוף באמירות לא-מבוססות, פופוליסטיות ופשטניות ובהשוואות היסטוריות לא-ענייניות.
סוגיית ההתנקשויות כאמצעי למלחמה בטרור מעלה היבטים מוסריים, משפטיים, מדיניים ותועלתניים סבוכים, שלא ניתן לפטור בסיסמאות.
מעבר לזה, סבל הערב משתי חולשות עיקריות. ראשית, לא הובא אף דובר שיציג עמדה מנומקת המצדיקה את השימוש באמצעי זה. קודם כל כדי לעשות את הדיון ליותר מעניין, שלא לדבר על "מאוזן". שנית, לא ניתנה אפשרות לשאלות ולתשובות מהקהל, טעות חמורה כשמדובר בכנס שפתוח לציבור.
כנראה שאי-אפשר לְצַפּוֹת מתנועה פוליטית שתנהל דיון רציני במשהו, אפילו אם בראשה עומד יוסי ביילין. חבל.
קרוא וכתוב 
