יצחק
אמיר גלבוע
לִפְנוֹת בֹּקֶר טִיּלָה שֶׁמֶשׁ בְּתוֹךְ הַיַּעַר
יַחַד עִמִּי וְעִם אַבָּא
וִימִינִי בִּשְׂמֹאלוֹ.
כְּבָרָק לָהֲבָה מַאֲכֶלֶת בֵּין הָעֵצִים.
וַאֲנִי יָרֵא כָּל-כָּךְ אֶת פַּחַד עֵינַי מוּל דָּם עַל הֶעָלִים.
אַבָּא אַבָּא מַהֵר וְהַצִּילָה אֶת יִצְחָק
וְלֹא יֶחְסַר אִישׁ בִּסְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם.
זֶה אֲנִי הַנִשְׁחָט, בְּנִי,
וּכְבָר דָּמִי עַל הֶעָלִים.
וְאַבָּא נִסְתַּם קוֹלוֹ.
וּפָנָיו חִוְרִים.
וְרָצִיתִי לִצְעֹק, מְפַרְפֵּר לֹא לְהַאֲמִין
וְקוֹרֵעַ הָעֵינַיִם.
וְנִתְעוֹרַרְתִּי.
וְאָזְלַת-דָּם הָיְתָה יָד יָמִין
