|
|
"כל אדם זכאי לחירות המחשבה, המצפון והדת; חירות זו כוללת את הזכות להמיר את דתו או את אמונתו ולתת ביטוי לדתו או לאמונתו, לבדו או בציבור, ברשות היחיד או ברשות הרבים, דרך הוראה, נוהג, פולחן ושמירת מצוות".
(ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, סעיף י"ח)
"]
קרוא וכתוב 
זכויות אדם, כמו גם הקטע המובא לעיל, אינם גישה חסרת לבטים וסתירות. צרפת מתכוונת בכך דווקא להגן על זכות מאוד חשובה – חופש הדת. הכוונה היא לנתק את בית הספר מהדת כדי לא לפגוע בחופש הדת של הילדים. התוצאה – דילמות כמו זו. נניח, למשל, שיותר להם להתלבש כאוות נפשן, אבל הצעד הבא יכול להיות דרישה של רוב ההורים לקיים טקסים דתיים בבית ספר. מה תגידי על קבוצת כדורסל של הכיתה שתתפלל תפילה נוצרית לפני כל משחק? דילמה שכבר הופיעה בארצות הברית ועוררה מחלוקת גדולה. אסור להם? הרי הם רוצים להצליח לפי חופש הדת שלהם. שהשחקנים היהודים לא יתפללו, אמרו שם בארצות הברית. במקרה הנוכחי, אין לי תשובה ברורה.
בית הספר לא חייב לסבול נוכחות של ילדות עם סמרטוטים על הראש. זה גם לטובתן של הנערות הללו.
גם בישראל התופעה הזו קיימת. הורים מוסלמיים קיצוניים, מכריחים את הילדות להגיע לבית הספר עטופות בכל הגוף מלבד הפנים.
צריך להפסיק את התופעה הזו.
היות שע"פ השיטה הצרפתית כל אזרח הוא גם בן הלאום הצרפתי, בפועל חל שם דיכוי של זהויותיהם הלאומיות של מיעוטים. למעשה, צרפת אינה מכירה בקיום מיעוטים בתחומה. כידוע, בכל בתי הספר הצרפתיים צריך כל תלמיד לדקלם דיקלומים על "אבותיו הגאלים" גם אם מוצא משפחתו מהמאגרב.
לנו הישראלים ניראית התפיסה הצרפתית הזאת מוזרה משהו, ואפילו דכאנית למדי, היות שאנו שמכירים בערבית כשפה שניה, ונראה לנו טבעי שהמיעוט הערבי אצלנו מתחנך בשפתו. אז הנה לנו דוגמה המצביעה על האיוולת והצביעות בתפיסה של עזמי בישארה, הקובל על כך שישראל אינה מדינת כל אזרחיה, והמקבל לעיתים קרובות "סיוע ארטילרי" לגינוייו את ישראל מהצרפתים בכבודם ובעצמם.