קרוא וכתוב

מוסף הארץ יוצא בכתבה גדולה על הא-בעיה של פרקליטות המדינה. כלשון ההפניה מעמודו הראשון של העיתון היום: "האם ההגמוניה הנשית בפרקליטות המדינה משפיעה לרעה על תדמיתה ותפקודה?".
פחות מעניין אותי כרגע להתייחס להתבטאויות המיסוגניות (או כאלו המשקפות אי הערכה עצמית מצד נשים) שהכתבה משופעת בהן. יש לשער שלא מעט אינטרסים אישיים הקשורים למעמד ולקידום של בכירים בפרקליטות בהווה ובעבר ממלאים תפקיד בהתבטאויותיהם.

"אז זו הסיבה לפערים במשכורות שלנו?!"

מה שמטריד יותר הוא שמוסף של עיתון המחשיב את עצמו מכובד (והוא אכן קרוב לוודאי הפחות גרוע בעיתוני ישראל), בכלל רואה בכך "בעיה" הראויה לכתבה. הא, יש מקום מכובד אחד בישראל שיש בו הגמוניה נשית? נסתער עליו. מעניין שכל 90% המקומות היוקרתיים שבהם יש הגמוניה גברית לא זוכים לא רק לכתבה אלא אפילו לא למלת ביקורת אחת (ואפשר להתחיל אצלכם בבית: בהנהלת המערכת של עיתון הארץ יושבת אשה אחת). עשרות הוועדות והכנסים שמתקיימים על טהרת המין הגברי נותרים ללא כל התייחסות. העובדה שהצמרת המדינית והביטחונית במדינה משכפלת את חבריה – מתקבלת כמובנת מאליה. בכתבה עצמה, אגב,  אין מלה אחת על השאלה למה נשים מגיעות יותר לפרקליטות המדינה: בעיקר משום שזוהי האופציה הנוחה יותר לגידול משפחה, מה שכרוך בוויתור מצד נשים על פרקטיקה פרטית ששכר נכבד בצידה.

ואם כבר מנסים למצוא צידוק לכתבה שעיקרה רכילותי, המנסה לתפוס טרמפ על הבלגן האחרון בפרקליטות, מוכרחים שהוא יהיה שוביניסטי? כן כן, אני יודעת, אתם רק "משקפים מגמות קיימות". כנראה שבאמת כבר אין על מה לכתוב.