• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« עמנואל שלי
אודיסאוס האירי »

בצל תודעת המוות המתקרב

13 בפברואר 2004 על-ידי נעמה

אבנים לאִיבַּרָה מאת הרייט דויר. מאנגלית: ליאורה הרציג, עריכת תרגום: מרב מילר. כרמל, 2003, 206 עמ'

פורסם במעריב, 13.2.2004, תחת הכותרת ספר ראשון לבת 73

שרה וריצ'רד אורטון עוזבים את סן-פרנסיסקו ועוברים לאִיבַּרָה, כפר קטן במקסיקו, שם הם מתכננים לפתוח מחדש מכרה נחושת משפחתי. הם צריכים ללמוד לא רק איך להפעיל מכרה אלא גם איך להסתדר בסביבה זרה לחלוטין, שאת שפתה הם דוברים רק באופן עילג, להשתלב כאתיאיסטים בחברה קתולית מאד וכלְבנים הצריכים לייצג את המודרנה בין כפריים הדבקים באמונות טפלות לרוב. תהליך ההסתגלות הוא הדדי. שני הצדדים צריכים ללמוד להכיר, להבין ולקבל זה את זה. אך למרות שדויר עושה מאמץ לתאר את התהליך הזה ללא עליונות מצד האמריקנים, אין הדבר צולח לחלוטין בידה. לקורא המערבי קל יותר לאמץ את נקודת מבטם של האורטונים ואת קשייהם. הבדלי המעמדות בין הזוג הלבן, שמעסיק עובדים במכרה ובבית, לבין מי שתלוי בהם לפרנסתו ולמימון ארונות הקבורה שלו, הם גדולים. דויר גם נוקטת בסגנון ספרותי הבוחר להישאר מרוחק, וכמעט לא לחדור לנפש הדמויות. מצד אחד עשוי סגנון כזה להרשים באיפוקו ולקרוא למלאכת הקריאה הפעילה של הקוראים. מצד שני, הוא עלול להותיר את הדמויות שטוחות ובלתי-מעניינות, כשהמוטיבציה לפעולתן איננה ברורה דיה.

כבר בפסקה הראשונה של הספר לופתת דויר את הגרון בשורה הבאה: "נוהג במכונית המשפחתית ריצ'רד אורטון, עקשן, כחול-עיניים ושחור-שער, שימות שלושים שנה קודם למה שהוא מעלה בדעתו כעת. במושב לצדו שרה אשתו, שאינה מעלה בדעתה לא את מותו ולא את מותה, לא בקרוב ולא ביום מן הימים". כך, בפשטות, מספרת דויר מלכתחילה על מותו הצפוי של ריצ'רד שמתכוון לבלות את שארית ימיו עם שרה באותה פינה נידחת המכונה איברה, מבלי לדעת ששארית ימיו תמנה שש שנים בדיוק.
דויר בוחרת לחלוק עם הקוראים את ידיעת מותו של ריצ'רד מן הרגע הראשון, ומצליחה לא להקהות את עוקצה כשהיא מוסיפה ושוזרת אותה בסַפְּרה על השנים הנוקפות והולכות בחייו של מי שאיננו מערער לשנייה על גזר-הדין, גם אחרי שנודע לו דבר מחלתו, באותה מידה שהוא נחוש בדעתו שלא להתחשב בו. כפריי איברה מציעים בדרכם עשבים ושיקויים ששרה אורטון דוחה בבוז מסוים, אך היא עצמה תולות גדולות ונצורות בהוראות שהיא מקבלת בטלפון מן הרופא האמריקאי, למרות שקוצר ידם אל מול הלוקמיה זהה, בסופו של דבר.

הרייט דויר היא סופרת שפרחה מאוחר. 'אבנים לאיברה' היה ספרה הראשון מתוך שלושה וראה אור כשהיתה בת 73 (היא מתה לפני כשנה, בגיל 92). הספר, שדויר התעקשה כי איננו ביוגרפי למרות הדמיון שהוא נושא למאפיינים ביוגרפיים של חייה, זכה ב-1984 בפרס האמריקאי החשוב לספר ראשון. הספר פותח סדרה חדשה של הוצאת כרמל, 'קיטובים נפגשים', שתעסוק במפגשים בין תרבויות והתנגשויות ביניהן ונועדה "להביא להתוודעות אל האחר והשונה, אל תפישות שונות ודעות נבדלות (…) בשאיפה להרים בכך תרומה לקידום הסובלנות והפתיחות לפלורליזם". אכן מטרה נשגבת, למרות שהמיון שעושות הוצאות ספרים לסדרות שונות נובע, לרוב, יותר מצרכים שיווקיים של פילוח שוק והגברת האטרקטיביות של הכותרים.

לא היה זה ההיבט התרבותי או הרב-תרבותי שמשך את לבי ב'אבנים לאיברה' כמו התיאור העדין, המופנם והמרומז של יחסיהם של בני-הזוג וחייהם בצל תודעת המוות המתקרב. למרות היחס השונה אל הרופאים ואל המחלה, לא רק של בני-הזוג לעומת תושבי הכפר אלא גם בין בני-הזוג לבין עצמם, אלו הם מוטיבים אוניברסליים, שהשאלה האם מיטיבים לתאר אותם אם לאו אינה קשורה לשיבוצם בתרבות זו או אחרת.

כל ביקורות הספרים

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • יש ללחוץ כדי לשלוח קישור לחברים באימייל (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בספרים | מתויג אבנים לאיברה, ביקורות ספרים, הרייט דויר |

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפו ל 648 מנויים נוספים
  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • הבלוג בפייסבוק

  • הטוויטר שלי

  • מפתח

  • ארכיון

  • רשימות אחרונות

    • ומעין תנחומותי עוד לא דלל
    • שובל של חסד
    • גישה לרשומות פסיכיאטריות – מה הבעיה
    • ניגוד העניינים של גאולה אבן-סער
    • עיגון משפטי לזכויות אדם אינו מספיק: זכויות חולים כמקרה בוחן
  • סימניה

    מסכת השקרים של ההפיכה המשטרית
    המשבר הפוליטי והחוקתי בישראל
    מחשבת את קצה לאחור
    בחזרה לאדם השלם
    המתה בסיוע רפואי בקנדה
    כן, רק לא ביבי
    הומוסקסואלים לא שמאלנים
    למה הארץ הולך על הראש של העבודה ומרצ
    מדוע וכיצד ללמד היסטוריה
    פשעי ציות ופשעי סירוב, שם וכאן

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה מקצועית אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חמלה חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כאב כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

בלוג בוורדפרס.קום.

WPThemes.


  • הרשמה רשום
    • קרוא וכתוב
    • הצטרפו אל 648 שכבר עוקבים אחריו
    • כבר יש לך חשבון ב-WordPress.com? זה הזמן להתחבר.
    • קרוא וכתוב
    • התאמה אישית
    • הרשמה רשום
    • הרשמה
    • להתחבר
    • העתקת קישור מקוצר
    • דווח על תוכן זה
    • View post in Reader
    • ניהול מינויים
    • צמצום סרגל זה