קרוא וכתוב

קפטן אינטרנט ממליץ היום על אתר שכבר מזמן נמצא במועדפים שלי: יוליסס למטומטמים. נחמד למשלוח למי שמתלונן שהוא לא יכול לקרוא את הדבר האמיתי.

ג'יימס ג'ויס. הגדול מכולם. וגם מבין חתוּלית.

בביקורי בדבלין, בחנוכה לפני שנה, ביקרתי במרכז ג'יימס ג'ויס (בנוסף למוזיאון הסופרים. אירלנד יודעת לעשות כבוד לכותביה – ג'ויס, בקט, שואו, סויפט, ויילד, ייטס אם למנות כמה מהשמות היותר ידועים). בין היתר, אפשר למצוא בספרייה של מרכז ג'ויס תרגומים שנעשו לאינספור שפות (כן, גם עותק בעברית יש שם) וספרי-עזר רבים, וגם לעשות מה שעשינו: Joyce Tour. מכיוון שנרשמנו רק שנינו, היה זה סיור פרטי לי ולבן-זוגי. המדריכה שופעת המידע לקחה אותנו לרחובות הסמוכים שבהם חי וכתב ג'ויס, התעכבה בכמה מקומות משמעותיים בחייו ובאתרים המופיעים ביצירתו, והפליאה סַפֵּר. בין השאר, היא נתנה טיפ למי שכמו בן-לוויתי נתקע ולא הצליח לצלוח את הספר האימתני הזה (שני הכרכים בעברית אוחזים 841 עמ', העותק האנגלי שברשותי מגיע לכדי 933 עמ'), שאומרים כי צריך לשלוט בתכולתה של ספרייה שלמה על-מנת להבין את מלוא משמעויותיו והאלוזיות המופיעות בו. וכה אמרה המדריכה: התחילו לקרוא בפרק הרביעי. זהו הפרק שבו נכנס לתמונה ליאופולד בלום, והסיפור נהפך לקצת יותר קונקרטי וקל (עלק) למעקב.

יש סיבה נוספת להתעכב על הפרק הזה ("קאליפסו"; התרגום לעברית הוסיף את שמות הפרקים שג'ויס נתן בעקבות האודיסאה אך לא הכניס לטקסט האנגלי): ג'ויס מוכיח בו את הבנתו לא רק בבני-אדם אלא גם בחתולים. הנה הפּיסקה, בתרגומה של יעל רנן:

"אומרים שהם טיפשים. הם מבינים מה שאנחנו אומרים יותר טוב ממה שאנחנו מבינים אותם. היא מבינה כל מה שהיא רוצה להבין".

יוליסס, יצירת המופת המודרניסטית של ג'יימס ג'ויס שראתה אור לראשונה בפאריס ב-1922, מספרת על יום אחד בחייו של ליאופולד בלום, המשוטט בדבלין עירו. זאת העיר שהיתה ונותרה אהבתו הגדולה של ג'ויס גם כשעזב את אירלנד והתיישב באיטליה. כתיבתו של ג'ויס ביוליסס (אם אפשר בכלל לסווגה, ככל יצירת מופת היא מעל לכל מיון) היא בזרם התודעה, שכשמה כן היא: מתרכזת בתודעתו הפנימית של הגיבור וזרם מחשבותיו והאסוציאציות שלו (אחת הסיבות המרכזיות לקושי הקריאה) ולא בעלילה חיצונית משמעותית, תוך שהוא משלב בה כמעט כל סגנון ספרותי אפשרי. הספר נאסר לפרסום במשך תקופה ארוכה באירלנד וגם באנגליה ובארה"ב (שם נדרש צו שופט כדי להתיר את הפצתו), בעיקר משום שלג'ויס אין אלוהים, תרתי משמע. בין השאר, קטע אחד נצמד לתודעתו של ליאופולד בלום ביושבו בבית הכסא, אך בעיקר בשל כך שהכנסייה מוּשׂמת בידי ג'ויס ללעג ולקלס. אבל הגיבורה האמיתית של היצירה הזאת, כך נראה, היא השפה.

אחד המוצגים במרכז ג'יימס ג'ויס היא הסכימה הבאה, המציגה אחת משתי סכימות שהכין ג'ויס כדי לתאר את כתיבת יוליסס. לכל פרק זירת התרחשות, שעה ביום, איבר בגוף, אמנות, צבע, סמל וטכניקה.

יוליסס (כן, כל הטקסט…  וגם אפשרות חיפוש)
יוליסס של ג'ויס, היכן שהזמן הוא תמיד ה-16 ביוני 1904