את מאיר ויזלטיר כבר ציטטתי בפעם הקודמת.
*
תְּקִיעָה. תְּרוּעָה. שְׁבָרִים. כָּךְ זֶה תָּמִיד
בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ. אַחַר-כָּך בָּאִים לְלַקֵּט אֶת הַשְׁבָרִים
וְקוֹבְרִים בִמְעָרוֹת: גּוּפוֹת הָאוֹהֲבִים וְהַשׂוֹנְאִים מִתְבַּלְבְּלוֹת וּמִתְעַרְבְּבוֹת.
לֹא בְּחַיִל וְלֹא בְּכֹחַ כִּי אִם בִּמְטוֹסִים
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּצֵאתוֹ לַמִּבְצָע:
תָּמִיד הָיְתָה לוֹ חֻלְשָׁה לְרֵיאָלִיסְטִים, לֹא לִיפֵי-נֶפֶשׁ.
לֹא רָחוֹק מִכָּאן נֶהֱרַג רוֹלְף בִמְכוֹנִית מְמֻלְכֶּדֶת
עַל-יְדֵי הָאַנְגְלִים, הָעַרְבִים אוֹ בֶּגִין –
מַה זֶּה מְּשַׁנֶה. מִי שֶׁיִחְיֶּה יִחְיֶה –
הַשְׁאָר יֻפְצְצוּ אוֹ יֻפְגְּזוּ כְּדֵי לְהַבְטִיחַ
שֶׁלֹּא יִהְיוּ עוֹד נִפְגָּעִים
בַּמִקְלָטִים שֶׁל הַלִּכּוּד, הַמַּעֲרָךְ וְהָאֲגֻדָּה.
אִם תִּרְצוּ אֵין זוֹ אַגָּדָה: נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵר.
אוּלַי אֲפִלוּ לֹא יִשָׁאֵר
כְּדֵי לְשַׁקֵר.
נתן זך, מתוך חיפה: ערב הפלישה ללבנון, 6.6.82
