לפני מה שנראה כנצח כמעט, "חיסולים" נעשו בסתר, על-ידי יחידות המסתערבים, והוכחשו. שיטות הפעולה האלו נחשפו לראשונה בכתבתו של מוטי קירשנבאום ב'יומן' בערוץ הראשון. ב-1992 פירסם בצלם דוח על פעילות היחידות המיוחדות בשטחים שבו התריע, בין השאר, ששיטות הפעולה שלהן אינן עומדות במבחן החוק. החיילים נכנסים ללב אוכלוסייה עוינת כשהם מוסווים כאזרחים חמושים בנשק חם. בכך הם יוצרים סיכון גבוה להיחשף, מה שיעמיד את חייהם בסכנה ויחייב אותם להשתמש בנשק. הטיעון של הגנה עצמית הוא בעייתי כאשר אדם מכניס עצמו במודע ובמכוּון לסכנת חיים.
יובלות עברו מאז. לאט לאט התרגלה דעת הקהל בישראל לשיטות האלו. הן עדיין נעשו במשורה, בהפתעה ואפופות בשתיקה כבדה. בימיו של אהוד ברק כראש-הממשלה, חיסולים נהפכו באופן רשמי למדיניות שמכריזים עליה ברבים. מרגע שהתחילו לבצע אותם מהאוויר, השתנה מאד היחס בין הסיכון לכוחות צה"ל לבין הסיכון לחפים מפשע שנמצאים במקרה בסביבה.
"חיסולים" (או "סיכולים ממוקדים" בלשונו המכובסת של הצבא) כאמצעי למלחמה בטרור מציבים בעיות מוסריות ומשפטיות מורכבות. אבל כיום איש איננו מסתיר ואיש איננו מכחיש. ראשי הצבא מודיעים כי יורשי יאסין, עראפת ונסראללה, כולם "על הכוונת"; עיתוני השבוע יצאו בכותרות צעקניות, מלוּות בתמונותיהם של הבאים בתור. תגידו, השתגעתם שם לגמרי? (התשובה היא כן).
דרושה בדחיפות: גננת
וכבר נכתב ודובר על כך שהשינוי ב"מאזן האימה" בין ישראל לחמאס (איפה הגננת שתציל אותנו?) לא יסכן את חייהם של המנהיגים שמחליטים על מדיניות האיוולת הזאת. הם רק קיבלו תוספת אבטחה. (שפשפתי את עיני מול הטלוויזיה, השבוע: רמטכ"ל מלוּוה במאבטחים?) הנוסעים באוטובוסים, העורכים קניות בשווקים ובקניונים לקראת החג, הם שימשיכו להיהרג, במגה-פיגוע או ב"סתם" פיגוע, שאין איש השואל האם יתרחש אלא רק מתי.
ואולי לא צריך גננת אלא רופאה, שתיישם את העיקרון הראשון במקצוע שלה: קודם כל אל תזיקי. הרי גם ללא דיונים מלומדים, מן הבחינה התועלתנית גרידא של ביטחון אזרחי ישראל, מה שעשיתם השבוע הוא נזק אדיר. אתם שם למעלה: הפסיקו לשחק בחיינו.
