קרוא וכתוב

עושים שלום

ארה"ב ויתרה על זכות השיבה והסכּימה להשארת גושי התנחלויות בשטחה. רגע, משהו לא מסתדר לי כאן. הפרטנר שלנו למשא-ומתן על הסכם עתידי היא ארה"ב?

מדד היטלר

בשבועיים האחרונים מתפלמס בן-דרור ימיני במעריב עם אחד, ד"ר רן הכהן, שהשווה את הריגת יאסין בידי ישראל עם תורת המלחמה של היטלר. אם דיווחו של ימיני מדויק, החרו החזיקו אחריו כמה מעמיתיו שהשוו את מעשי ישראל למעשי הנאצים בשטחים הכבושים (שלהם). דיוק ונאמנות לאמת אינם בהכרח הצד החזק אפילו של אקדמאים, מסתבר. הכיבוש הוא נואל, מעוול ונורא. אבל לא כל דבר נורא הוא "כמו הנאצים" ולא צריך להיות כזה כדי להיות מגונה. יש מדרג שלם של רעוֹת ומנגנונים מגוּונים לייצר ולהפיץ אותן. יצירת הסולם הזה שבו כדי להדגיש את מעלליך משווים אותך לנאצים היא מעוּותת ואיננה מקדמת מאום. גם לשיטתם של המטפסים על הסולם הזה, היא מביאה בדיוק לתוצאה ההפוכה: ראשית, מי ששומע שכמוהו כהיטלר נאטמות אזניו מלשמוע את שאר טיעוניו של הדובר. שנית, היא משחררת את נמען הביקורת מאחריותו למעשיו, שכן מרגע שהוכיח שאיננו כנאצים הוא מטוהר מן האשמה, בעודו ממשיך לעולל רע.

ישראל וחזון היטלר
גזענות של 'נאורים'

מגן אנושי

ואם עוסקים ברעוֹת הכיבוש, הנה רק דוגמא מבהילה אחת שהגיעה באי-מייל משומרי משפט (רבנים לזכויות-אדם). בתמונה הזאת רואים ילד בן 12 שנעצר על-ידי משמר-הגבול בהפגנות שהיו ליד בּידו, הוכה ונאזק לסורג הג'יפ של היחידה, כדי לשמש מגן אנושי בפני האבנים שנזרקו. יחד איתו נעצרו שלושה מבוגרים שניסו להתערב כאשר הוכה ונקשרו לג'יפ השני. אחד מהם הוא הרב אריק אשרמן שגם דיווח על המקרה המזעזע. בקשותיו החוזרות ונשנות שייפסק השימוש בהם כמגינים חיים, שהילד יקבל טיפול רפואי ושהוא יוכל לתת לו את מעילו נגד הקור ולהגן עליו בגופו נענו בלעג ובקללות. שמו של מפקד היחידה, על-פי דיווחו של אשרמן, הוא שחר יצחקי. סוף דבר הילד שוחרר בשעות אחה"צ המאוחרות, הפלסטיני מבין המבוגרים נלקח למחנה עופר ואשרמן וחבר ארגון הסיוע הבינלאומי שוחררו מאוחר בלילה לאחר שנלקחו לתחנת המשטרה בגבעת זאב. עכשיו נותר לראות מה ייעשה במפקדים האחראים, בשבוע שבו מח"ט נקנס ב-90,000 שקל על רשלנות בשפיטה צבאית שבעקבותיה נשלח חייל מילואים לכלא בטעות.

שברו מסורת

"ב-86 שנותיו של עיתון 'הארץ' מיעטה המערכת להתייחס אל עצמה מעל דפיו, או לפנות אל הקוראים בענייניה", כך נפתח מאמר המערכת של הארץ ביום שישי, לכבוד חילופי העורכים. חבל שלא שמרתם על המסורת: מאמר המערכת של העיתון איננו המקום לדבר על עצמכם. במיוחד כשהעורך היוצא קיבל עמוד שלם באותו גיליון לומר את דברו.

13 שנים

היום לפני 13 שנים נפטר אבא שלי, על-פי התאריך הלועזי. אנחנו אמנם מציינים זאת תמיד בתאריך העברי, שהיה ערב יום-העצמאות, אבל ה-17 באפריל גם הוא יום שנה בשבילי. 13 שנים הן פרק זמן שבו ילד גדל ומגיע לבר-מצווה, פוטר את הוריו מעונשו. מעול המוות לעולם איננו נפטרים, עד למותנו אנו. רק הזכרונות מתעמעמים, לא הכאב ולא החסר. מתגעגעת אליך, אבא.