קרוא וכתוב

בית חם

קודם כל דיני נפשות: גורת כלבים מתוקה להפליא שמצאתי, מחפשת בית חם. שמנמנותה מעידה כי הגיעה מבית של ממש וכנראה נזרקה על-ידי ערלי-לב. בינתיים אספתי אותה אבל לא אוכל להמשיך להחזיק בה כי משי, החתולה הביתית ואהבת חיי, מסרבת לכל co-habitance. הקסם הזה שחורה כולה עם פרווה סמיכה ועיניים מבריקות, שופעת אהבה וּמתיקות, ידידותית ונפלאה לילדים ולמבוגרים. כבר מבחינים באופייה הנוח ובתבונתה. תקבלו אותה נקייה לאחר אמבטיה ואיבוק, בתוספת שקית מזון לגורים לתקופה הראשונה on the house.
אפשר לפנות אלי באמצעות האי-מייל (בלינק "כתבו אלי").

רוח העם

הפגיעות ביאסין וברנטיסי הן ביטוי לרוחו של העם היהודי, האומר "לא עוד"!, כך שר הביטחון שאול מופז ערב יום השואה. מצטערת, לא בשמי. דבר אחד הוא לומר שזה מעשה שנעשה באין ברירה; דבר אחר לגמרי הוא להלביש אותו במחלצות של לקחי השואה ורוח העם היהודי.
בינתיים אנחנו שומעים לא רק על התנקשויות בבכירי החמאס אלא גם על בלי סוף הרוגים פלסטינים, כולל שתי ילדות, בת 4 ובת 7, שנהרגו ביום חמישי ברצועת עזה. איננו מקבלים הסבר ממשי על נסיבות מותן, ולא דיווח אם מישהו ייחקר (ניחוש "פרוע": ממש לא). התרגלנו?

איכות ההליך ואיכות הסביבה

גלעד שרון זרק (לטענתו) את הקלטות לפח. שיבוש הליכי משפט? פגיעה באיכות הסביבה. מה יגיד האח עמרי, שעומד בראש השדולה לאיכות הסביבה בכנסת?
הטענה האחרונה של שרון היא שרודפים אותו כי הוא בנו של ראש-הממשלה. כן, אם הוא היה גר בחווה של מישהו אחר, המשטרה היתה מוציאה צו חיפוש ומחרימה את המסמכים בלי כל הצרמוניה.

הזכות להתבטא בטפשות

שרת החינוך מפעילה לחצים על אוניברסיטת בן-גוריון לפטר את פרופ' לב גרינברג, מרצה לסוציולוגיה, שבמאמר שכתב לעיתון בלגי טען שהרג יאסין הוא ביצוע רצח-עם סמלי בעם הפלסטיני.  כל תכליתו של החופש האקדמי הוא לנתק כל תלות בממסד הפוליטי ולהבטיח מחקר עצמאי וביטוי חופשי. אין קל מלגלות סובלנות כלפי דעות שאנו מסכימים עמן. אבל חופש הביטוי הוא גם החופש להביע דעות מקוממות, מרגיזות ושנויות במחלוקת ואפילו מטופשות… (את מה שאני חושבת על טענות כאלו מצידן המהותי אמרתי כאן). מבחנו של חופש הביטוי יהיה בהגנה על ביטויים שעומדים בניגוד מוחלט להשקפת עולמם של חלקים גדולים בחברה. ככל זכות במשטר דמוקרטי גם חופש הביטוי איננו מוחלט, אך כל עוד לא נקבע כי ביטוי מסוים הוא בגדר ביטוי שיש להגביל (כמו הסתה לאלימות או לגזענות), אסור כי מוסד אקדמי יתחיל לפקח על ההתבטאויות של מרציו. לשרת החינוך כנראה שום הסבר לא יועיל.

גם ביטחון הוא זכות אדם

הקישור למאמר הזה הופיע אמנם בסימניה שלי (בטור הימני), אבל שווה הפניה מיוחדת. מנכ"ל אמנסטי ארה"ב שואל האם בוויכוח על האיזון בין החירות לביטחון לא מתנהלים שני הצדדים כאילו רק אחד מן הערכים קיים, ומה צריכים פעילי זכויות אדם לעשות כדי לסייע לקידום הביטחון האישי, שגם הוא זכות אדם.

לא עוד עונג שבת

בשבת שעברה הופתעתי לגלות כי המוסף של הניו-יורק טיימס לא התעדכן. מוסף סוף-השבוע (עם התאריך של יום ראשון) יוצא שם בשבת וברשת הוא היה מתפרסם אף קודם, כך שבשבת בבוקר שעון ישראל ניתן היה כבר ליהנות ממנו. התעלומה נפתרה ביום ראשון, כאשר את המוסף ליוותה ההודעה כי מעתה הוא יתפרסם ברשת רק במוצ"ש, שמונה בערב שעון ארה"ב. זהו, חיסלו לי עוד עונג שבת.

תפוז מטרידים

מזה זמן רב אני מקבלת באופן תדיר תזכורת מאתר תפוז לסיסמא שלי בפורומים "על-פי בקשתי". כנראה שאי פעם נרשמתי, אבל מעולם לא ביקשתי להזכיר לי את הסיסמא. לפני למעלה משנה ניהלתי תכתובת נרגזת עם מישהו שם, שהתקשה להבין שכשלקוחה מבקשת להוריד אותה מרשימת התפוצה זה מה שהוא צריך לעשות. מאז ההטרדה נמשכת בעקביות ראויה לציון. תפוז: נא להפסיק!

כמו שצריך?

השבוע הגיע לביתי הקטלוג 'נשים חוצות גבולות' של קום-איל-פו שצולם ליד החומתגדר. מחאה פוליטית? יציקת כתמי יופי במציאות המדכאת? רכיבה על גדר שנויה במחלוקת כדי להגביר חשיפה? ניצול מצוקה כדי להגדיל כוח קנייה? התשובה בעיני המתבונן.

אין מילים

אף מלה על ואנונו, כי כבר אמרתי בתכנית  הטלוויזיה "חוק וצדק" ששודרה ביום רביעי. אולי עוד אכתוב רשימה נפרדת בנושא. אבל שבוע שבסופו מאושפז הבמאי דוד בן-שטרית עם שברים ברגליים ועובר ניתוח בן כמה שעות לאחר שמאבטחי משרד הביטחון היכו אותו נמרצות כשלא מצא את תעודת הזהות שלו בכניסה לפגישה שנקבעה לו עם דוברת צה"ל – כאן כבר נגמרות לי המילים.