קרוא וכתוב

כדין אך לא כדת

החידוש בהצעה לרישום אזרחי של זוגיות שיקנה לבוחרים בו את כל זכויות הנישואין איננו בתוכְנה. היא קרובה מאד להצעת 'המסלולים המקבילים' שהיתה אחת ההצעות שהועלו ונבחנו על-ידי פרופ' פנחס שיפמן, מומחה לדיני משפחה מהאוניברסיטה העברית. החידוש הוא בכך שאם הדיווח נכון, הושגה על-כך הסכמה פוליטית נדירה בין מפלגות חילוניות לדתיות.

בעיני זה איננו ההסדר האופטימלי: זה צריך היה להיות נישואים אזרחיים כהסדר מחייב, הבלעדי שמציעה המדינה, כאשר הרוצים בכך יכולים להוסיף עליו טקס דתי על-פי אמונתם. זאת בהנחה שנָתַנּוּ לעצמנו תשובה מניחה את הדעת מדוע על המדינה להתערב בהסדרת חייהם האישיים של אזרחיה, שהיא השאלה הראשונית שיש לשאול בהקשר הזה (ויש לה גם תשובות מתשובות שונות).
אבל הטוב מאד הוא תמיד אויבו של הטוב. החשוב בהצעה הנוכחית הוא שההסדר המוצע מקנה לבוחרים בו את כל הזכויות של זוג נשוי. זה שלא קוראים לו 'נישואין' הוא עניין שולי, בסופו של דבר. לא כדאי יהיה להכשיל את ההצעה הזאת בתואנה שהיא תיצור "מעמד סוג ב'" (לעומת נישואין), כפי שהיו שהתבטאו בעבר לגבי הצעות אחרות. בנסיבות הקיימות, בהנחה שכל הקצוות ייקשרו וכל ההיבטים יקבלו מענה (למשל, התנאים להתרת הרישום בבית הדין למשפחה), ראוי לתמוך בה. יש לה אפילו פוטנציאל להרחבה רדיקלית יותר, ולא נרחיב מחשש שימהרו לסגור את הפתח…

משפחה חדשה
הפורום למען בחירה חופשית בנישואין

ייערצייט (*)

בשקט בשקט עבר לו עוד יום שנה של הכיבוש. 37 שנים. דור שלם צמח פה שלא הכיר מציאות אחרת, והוא כבר מגדל ילדים בעצמו. לא בלתי-נפוץ למצוא בהקשרים שונים את ההפרדה האנליטית בין 'ישראל' ל'שטחים' כשמדברים על סוג המשטר, כביכול "כאן" דמוקרטיה (על כל פגמיה) ו"שם" – כיבוש. זמני, אתם יודעים. אחרי כל-כך הרבה שנים, כבר כמעט ואי-אפשר להמשיך לקיים את ההבחנה הזאת.
אינדיקציה אחת לתחזיות לגבי ההמשך אפשר היה לקבל בידיעה על כך שאונר"א, הבונה מחדש במחנה ג'נין את הבתים שנהרסו על-ידי צה"ל לפני יותר משנתיים, התאימה את רוחב הרחובות ביניהם למידתם של הטנקים של צה"ל, כדי שאלה יוכלו לעבור בנוחות ולא יהרסו שוב את הבתים, בפלישתם הבאה.

שֶרי שלנו

השלום בתוכה והכסף בידיה

היא חזרה. רווח לי. לא יכולתי לישון בלילות כששֶרי, הבת האובדת, ישבה על נהרות בבל בפלורידה (או wherever) ולא יכלה לשוב לארץ המובטחת בגלל ההתנכלויות של מס הכנסה, משטרת ישראל, התקשורת וכל השאר. הלב נחמץ. אני לא זוכרת מתי בדיוק עזבת אותנו, שֶׁרי, אבל לפחות בחלק מן החודשים שבהם התייבשת בחופי פלורידה, במדינת ישראל אנשים עובדים לא קיבלו משכורת; עובדים אחרים המשיכו לא לשלם מס הכנסה לא משום שהעלימו הכנסות אלא משום שהם אינם מגיעים בכלל לסף המס; רבים אחרים עדיין מובטלים (חלק מהם את אולי מכירה). מוזר במיוחד היה לשמוע את התחינה שוברת הלב לשמור על פרטיותך בסופה של מסיבת עיתונאים מתוקשרת במיוחד.

חידוש מסעיר

מפלגת העבודה שוב זוחלת לממשלה.

* אני לא ממש מומחית באיות יידי. ראיתי דיון ער באיזה שהוא מקום על האיות השגוי של המדור החדש במוסף הארץ. האמת שהבעיה במדור הזה היא לא האיות אלא הרמה הירודה שלו. משהו בסגנון של עלון בי"ס בתיכון. יכול להיות שהמוניטין שיצאו למותג הזה כשהופץ באינטרנט רק ליודעי ח"ן, או נכון יותר למי שנשאו חן (בעיני עורכיו), הושפעו מעצם ההנאה להשתייך למועדון סגור?