בין היוצאים להגנתה של פרקליטות המדינה, במהומה האחרונה, בלט יהושע רזניק, לשעבר המשנה לפרקליטת המדינה. ראוי לציון מיוחד, שכן בין רזניק לארבל בפרט ולפרקליטות בכלל יש הרבה דם רע. אבל מה חלקו של רזניק ביצירת התנאים להשתלחות של היועמ"ש בפרקליטות? בכתבה שפורסמה במוסף הארץ בנובמבר, תוארה 'ההגמוניה הנשית' בפרקליטות כסיוט של רזניק. באופן מיוחד, המשולש הנשי הצפוי של נשיאת בית המשפט העליון-שופטת בית המשפט העליון-פרקליטת המדינה. דומה כי את הצלע האחרונה הוא הצליח לערער חזק; נשאר הקרב על נשיאות בית המשפט העליון, שאליו נתפנה אחרי שנעשה סדר בפרקליטות ולשם כך נדאג להצניח לשם איזה גבר, שנויים במחלוקת ככל שיהיו הרקורד המקצועי שלו והתאמתו לתפקיד.
ביץ'. את הדם מתחת לצִפורניים לא רואים, בגלל הלכּה.
"הן ביצ'יות מטורפות עם דם מתחת לציפורניים", התבטא (בעילום שם, כמובן) עורך דין פלילי "ידוע", בלשון הכתבה, על הפרקליטוֹת. נזכרתי בציטטה האלמותית הזאת כשנתקלתי שוב בתואר הזה, ואולי במקום הפחות צפוי, באחת התגובות לרשימה (שכבר עברה לארכיון) בעניין דוח מזוז באתר שמבקש להציב חלופה לשיח ההגמוני. רבות מהתגובות שהתאמצו מאד להיות חתרניות התמקדו במוצא של המעורבים: מזוז המזרחי נגד ארבל האשכנזיה, "האליטרית מרחביה", בלשון אחת התגובות (היא מקרית-אונו אבל לא חשוב). דווקא שם הכתירה אחת המגיבות את ארבל כ"ביץ'". (מיסוגניה, כידוע, יכולה לפגוע גם בנשים).
בעצם זה לא חדש שאנשי שמאל, גם רדיקלי, האמונים על ערכי השוויון ועל רטוריקה של חשיפת מבני כוח דכאניים, עיוורים באופן עקבי לאבחנות פמיניסטיות; שנושא הנשים ומאבקן נמצא כמעט תמיד בתחתית סדר העדיפויות שלהם. מבחן רורשך פשוט בוחן וחושף את אופיין האמיתי של התארגנויות פוליטיות למיניהן על-פי כמות הנשים שנמצאות בקדמת רשימתן לכנסת, נניח. ובכל זאת, מדהים למצוא את אי-המודעות הזאת באופן מזוקק כל-כך. מדהים עוד יותר להיווכח בחוסר- התגובה שבו כינוי כזה מתקבל, באזורים גבהי-תודעה שכאלה. רק לשם התרגיל, נסו להחליף את האשה בערבי או מזרחי ובהתאם את מלת הגנאי.
עוד בנושא –
הבעיה: יותר מדי נשים
