הרשימה הזאת תוכננה לעלות בסוף השבוע: ב-כ' בתמוז (זה היה ביום שישי) צוינו 100 שנה למותו של הרצל; אלא שארועי האג דחקו אותה. אולי באופן סמלי למדי, שמדגיש את הפער ההולך ומתרחב בין חזונו מכמיר הלב של הרצל לעם היהודי לבין מה שנעשה כאן באלימות ובלב גס. גם את הטקסט המקורי של הרצל צריך לקרוא בביקורתיות. בסופו של דבר הוא ממוקם בלב הקולוניאליזם המערבי. חדור אמנם ברצון לשיתוף כן עם הערבים בני הארץ, אך בה בעת בציפייה תמימה, ושמא מיתממת, שהם יקבלו את מנשליהם בזרועות פתוחות ובנפש חפצה. אמונה שבת-דמותה של ימינו היא אולי "הכיבוש הנאור". אבל יתכן שהרצל עדיין מותיר לנו פתח לתקווה. שהרי כל מעשיהם של בני האדם היו פעם חלומות.
לרגל הארוע, אם כן, שידור חוזר של רשימתי על 'אלטנוילנד', שפורסמה לראשונה במעריב בדצמבר 2002. ספר שיש לקרוא בביקורתיות ואי אפשר שלא לקרוא מתוך שברון לב גדול.
אלטנוילנד
13 ביולי 2004 על-ידי נעמה