קרוא וכתוב

"את יודעת לחבר?" שאלה המלכה הלבנה. "כמה זה אחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד?"
"לא יודעת," אמרה אליס. "איבדתי את החשבון."
(לואיס קרול, מבעד למראָה ומה אליס מצאה שם. תרגום: רנה ליטוין)

אתמול בערב השתתפתי במפגש עם כמה חיילים משוחררים משוברים שתיקה. כן, גם אחרי שהתערוכה נסגרה יש 5-6 משוגעים לדבר שרצים בכל הארץ (אחרי העבודה ובמקום לחסוך לאוניברסיטה), עם שקופיות וחוברת משוכפלת, ומספרים לכל מי שרוצה להקשיב על החוויות שלהם מהשירות בשטחים. שמציבים לחברה שלנו מראה גדולה ומסבירים למי שרוצה לשבור אותה שמזמן כבר לא מדובר בחריגים. בצלם מספרים לנו את זה כבר מ-1988, אמהמה אצלם מדובר בעיקר בפלסטינים. לעדויות של לוחמים יש אימפקט יותר גדול בחברה הישראלית.
המפגש עורר בי כמה מחשבות על אחריות לעוולות ודרגותיה, אבל על זה בפעם אחרת.

באתר שלהם אפשר לקרוא עדויות ולמסור אותן, לצפות בתמונות, להירשם לעדכון באי-מייל ולסייע בתרומות. אפשר גם להזמין אותם למפגש כזה כמו שהשתתפתי בו. תנסו להביא אליו גם כמה לא משוכנעים…