קרוא וכתוב

בעל הטור ניקולס קריסטוף לא מרפה, באופן מעורר הערכה, מרצח-העם בסודאן והזוועות הנלוות אליו, שלחלקים מהן היה עד. ב-11.9 הוא פירסם מאמר שבו הזכיר לנו שאותו מספר של אנשים שנספו במרכז הסחר העולמי נספים מדי שבוע בסודאן. על-פי אחראי המבצעים של רופאים ללא גבולות (MSF), מתקיים שם שלטון של טרור וזוועות מתבצעות אפילו במחנות שבהם נוכחים נציגי הארגון.

מקור: MSF

לקריסטוף כמה שאלות נוקבות –
לנשיא בוש: מדוע אינך מחמם את גזרת היחסים עם סודאן?
לצרפת וגרמניה, שקריסטוף מזדהה עם התנגדותן למלחמה בעירק: מדוע אינכן מצטרפות לחזית של בוש כנגד הטבח, או לפחות מנסות להפחית את הסבל? האם ממשל שיראק להוט להפגין אותו עיוורון מוסרי לג'נוסייד בסודאן כפי שנקט ממשל וישי כלפי היטלר?
לעולם הערבי: אתם צודקים לחלוטין בגינוי ישראל על יחסה הברוטאלי לפלסטינים, אך מדוע לא אכפת לכם מהסודאנים המתים? על-פי נתונים של אחד מארגוני זכויות-האדם, באוגוסט הרגה ישראל 42 פלסטינים, ביניהם לוחמים. באותה תקופה, על-פי ארגון הבריאות העולמי, יותר מ-10,000 בני-אדם מתו בסודאן, רובם ככולם מוסלמים. ארגוני רווחה מוסלמים עושים עבודה יפה, אבל הקורבנות המוסלמים בדארפור מקבלים יותר סיוע מארגונים יהודים ונוצרים.
לאו"ם: נעשים מאמצים אדירים להחזיק את הקורבנות בחיים על-ידי תכניות הסיוע במזון. אבל האו"ם ככלל נכשל בתגובתו לזוועות סודאן. חלק גדול מהאחריות נופל על המדינות החברות, אך חלק לא פּחוּת על אדם שקריסטוף דווקא מסמפט: קופי אנאן. בלי חמדה הוא כותב: "כפי שהדברים נראים היום, כאשר ימות [אנאן], יתחילו דברי ההספד כך: 'קופי אנאן, מזכ"ל האו"ם לשעבר, שבנקודות שונות בקריירה שלו היה אחראי לכישלון לעצור רצח-עם, קודם ברואנדה ואחר-כך בסודאן, מת היום'".

עוד בנושא: חרפת סודאן