• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« הספד עתידי לקופי אנאן
קשה להיות יהודי וגם לא כל אחד יכול »

עבר שבוע (י"ז)

17 בספטמבר 2004 על-ידי נעמה

אבן בוחן

איך יודעים שרווחה נהפכה לנושא חשוב בעיני התקשורת? פשוט מאד: הפאנל רב-המשתתפים בנושא ב'פוליטיקה' היה על טהרת הגברים.

התקדמות

קרן האור בסיפורו של רן רזניק על החשד כי חברות פרטיות מקבלות שלא כחוק מעובדי בתי-חולים מידע על חולים ומשתמשות בו לצרכים מסחריים, היא המודעות של אותם אנשים שלא התעצלו והגישו תלונה במשטרה על פגיעה בפרטיותם והפרת חיסיון רפואי. פרטיות היא זכות זנוחה שהרייטינג שלה נמוך. היא נחשבת ל"מותרות" (בורגניים, יוסיפו המרקסיסטים) בחברה שבה נאבקים על החיים ועל הרווחה. אל תזלזלו בה: היא חיונית לעצם זהותנו ולאוטונומיה שלנו. כמו עוד כמה זכויות, לומדים להוקיר אותה רק כשהיא נפגעת.

מתה חוקרת המוות

ספר חובה לנוטים למות ולמלווים אותם. ז"א לכולנו.

רק כשקראתי במטוס את האקונומיסט, בדרך חזרה, נודע לי שבסוף אוגוסט נפטרה אליזבת קובלר-רוס, מחברת 'על המוות והמיתה' וספרים נוספים על המוות, ששינתה את האופן שבו מתייחסים אל חולים הנוטים למות. מי שראה את הסרט כל הג'אז הזה ודאי זוכר את העיבוד הוויזואלי למודל של חמשת שלבי האבל שאותם זיהתה קובלר-רוס ולטענתה כל נוטה למות עובר: הכחשה, כעס, התמקחות, דיכאון וקבלה. אם יש לכם הכוח הנפשי, קראו אותה כהכנה למה שיעבור על כולנו, נוטים למות ומלוויהם. לא כפי שקורה בדרך-כלל, כחוכמה שלאחר מעשה, אחרי מותו של אדם קרוב. אז התובנות שלה רק מחדדות את תחושת ההחמצה בתהליך שעברנו. בשנים האחרונות נדחקה קובלר-רוס מהזרם המרכזי של המחקר בתחום, בעיקר בשל נהייתה אחרי חיים שלאחר המוות, חוויות חוץ-גופיות, תקשור ושאר ירקות. פגועת ארועים מוחיים, למותה הפרטי היא כבר ציפתה מאד. יהי זכרה ברוך.

חבל

חבל שלא שמרתי את שקית ההקאה שנותנים במטוס. אני אזדקק לה אם עוד פעם אחת אראה את אברהם בורג (זה שהלך לעשות לביתו) מיחצן את ספרו החדש. 169 ספרים הוא קרא כדי לכתוב אותו, הצהיר בעדותו המצטנעת בידיעות אחרונות. ו-95 אחוזים מהחומר אסף לבד!

רגעים צ'כיים

את השבועיים הקודמים העברתי בצ'כיה. חוץ מפראג היפה וצ'סקי קרומלוב הקסומה, למדנו שיש עוד שניים-שלושה אנשים שאימצו את הפטנט של יציאה לחופשה בספטמבר, כך שהרחובות מלאו בתיירים גם אז; שלמרות שכלכלתה של צ'כיה תלויה מאד בתיירות (בקרומלוב לבדה מבקרים כמיליון תיירים בשנה), השירות במקומות רבים הוא מתחת לכל ביקורת: פשוט מתעלמים מקיומך, או שעושים לך טובה שניגשים אליך; שריד נוסף לעידן הקומוניסטי, נוסף על תודעת השירות הלקויה, היא הבנייה המכוערת שמזדקרת לעיתים ממש בין בניינים היסטוריים יפהפיים, תזכורת לתפיסה המתעלמת בברוטליות מנפש האדם וכמיהתה ליופי; שעדיין זול שם מאד, יחסית לחברת השפע שלנו, אבל ההצטרפות לשוק האירופי ודאי תשנה זאת במהירות;  שבצ'כיה נוהגים כמו מטורפים (תמרור עצור וקו לבן הם רק בבחינת המלצה); שעושים שם קפה לא רע, יחסית; שכמעט לכל בית-קפה, מסעדה או חנות יש אתר באינטרנט המופיע בכרטיס הביקור או בתפריט; שלמרות ואולי בגלל התזונה הצ'כית העשירה בבשר, גם בכפר הכי נידח תמצאו חנות טבע; שהקונצרטים הרבים בכנסיות (העיסוק הנפוץ בפראג, דומה, הוא חלוקת פליירים על קונצרטים בכל פינה) הם ככלל חוויה מאכזבת ברמתה המוסיקלית שלא כדאי להתפתות לה: לא מנגנים יצירות בשלמותן אלא רק פרקים פופולריים והקהל עצמו צריך לעבור חינוך מוסיקלי; שבערב-שבת קוראים בבית-הכנסת אחרי תפילת ערבית שוב את המזמור ליום השבת, על-פי מנהג פראג, הנעוץ באגדה שהמהר"ל, שהגולם הלך לו לאיבוד בערב-שבת, התבלבל ולא זכר אם כבר שר אותו או לא ולכן חזר עליו ליתר ביטחון… (או, על-פי גרסה אחרת, הוזעק מבית הכנסת להשתלט על הגולם וכשחזר ביקש מהחזן לקרוא אותו שוב); וטרייזנשטאט. כן. טרייזנשטאט תקבל רשימה נפרדת.

פנינה בפראג: חנות שכולה חתולים

ושנה טובה?

נו, נקווה.

ערב ראש השנה

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשלוח את זה לחבר בדואר אלקטרוני (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בשונות | מתויג אליזבת קובלר רוס, פראג |

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפות ל-644 עוקבים

  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • רשימות אחרונות

    • השראה בגבעת הקפיטול
    • רפואה הפוגעת בכבוד האדם איננה "חווית טיפול"
    • שנהיה תמיד בצד הנותן?
    • חיים ששווים פחות: הסולידריות מתה מקורונה
    • פסיכולוגית הולכת לטיפול
  • סימניה

    20 עצות להגנה על הדמוקרטיה
    סיפור של פירוק והרכבה
    בצד הבטוח של הדברים
    ואף מילה על ביבי
    הן לא היסטריות
    מדינה תחת מעקב
    סופה של הבדידות
    כרב ראשי, איני יכול יותר לשתוק
    כן, נשים עם דוקטורט נקראות ד"ר
    איסור נגיעה

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • אות מיס פיגי

  • הטוויטר שלי

    הציוצים שלי
  • מפתח

  • ארכיון

  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אורי בלאו אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בית המשפט העליון בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שוויון שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

בלוג בוורדפרס.קום.

WPThemes.


loading בטל
הרשומה לא נשלחה - בדוק את כתובות המייל בבקשה!
הפעולה נכשלה, בקשה נסה שוב
מצטערים, הבלוג שלך אינו יכול לשתף רשומות בדואר אלקטרוני.
פרטיות וקובצי Cookie: אתר זה משתמשי בקובצי Cookie. המשך השימוש באתר מהווה את ההסכמה שלך לשימוש באלו.
לקבלת מידע נוסף, כולל מידע על השליטה בקובצי Cookies, ניתן לעיין בעמוד: מדיניות קובצי ה-Cookie