קרוא וכתוב

סידור עבודה

איחולי החלמה שלוחים ליהודית נאות, שפרשה מתפקידה כשרה לאיכות הסביבה בגלל מחלתה. מה שפחות מצביע על החלמה הוא האופן שבו סיעת שינוי מחליפה את חבריה הפורשים. זה בסדר גמור להתחשב במיקום ברשימה לכנסת, אבל הכיסאות המוסיקליים בין משרדים ממשלתיים בכל פעם שמישהו משינוי פורש מתפקידו מצביעים על כך שהוותק נהפך לשיקול המרכזי ואילו טובת המשרד והאינטרס הציבורי – לזניחים לחלוטין. רק לפני חודשיים נכנס אילן שלגי לתפקידו כשר המדע במקום זנדברג שהחליף את פריצקי (זוכרים?) כשר התשתיות, וכעת התפנה תיק שנראה לו בכיר יותר, אז הוא מבקש לעבור אליו ולהשאיר את משרד המדע לח"כית שאחריו בתור. ומה עם צרכיו של משרד המדע, יעדיו ויכולתו לעמוד בהם בתחלופה כה מהירה של שלושה שרים ואנשי אמונם במשרד? למי אכפת? זאת התייחסות רצינית למשרד ממשלתי הדורש היכרות, העמקה והתמסרות או שזה סידור עבודה בקיבוץ?

שניים נכנסו לפרדס

צה"ל החליט שהפרדס של זוהרייה מורשד, אלמנה בת 72 מכפר ג'מאל, מסכן את ביתו של שאול מופז בכוכב יאיר ולכן צריך לעקור אותו. בינתיים בג"ץ עצר את החרפה, אבל איך זה שאיש לא חושב על האפשרות שמופז יעבור דירה (סליחה, בית)? למה תמיד חייהם, קניינם ופרנסתם של הפלסטינים נחשבים כקליפת השום?

פלונית אלמונית

העובדה שבית משפחתה של המחבלת המתאבדת כבר נהרס לא מנע מהמערכת לבקש צו לנתיחת גופת ה"אלמונית". מה רבה היתה ההפתעה ששופט בית משפט השלום אמר דברים נכוחה, שאם הרסו את ביתה משמע היא כבר אינה בבחינת "אלמונית". חוקר המשטרה הסביר שמבחינתו הנפגעת עודה אלמונית וגורם אלמוני בפרקליטות הסביר שזה חשוב גם למשפחתה, כדי לוודא שזו היא… כמה בתים נהרסו כך, בזעם לא קדוש של נקמה? הרבה מאד. קודם כל הורסים, אחר כך מוודאים (של מי הבית ואם לא נותר מישהו מתחת להריסות).

הבועה חוגגת

מהדיווח על החגיגות בתעשיית ההיי-טק נדמה כי אנשיה לא למדו דבר ולא שכחו דבר. גם אם הם לא מוכרחים לגלות איזו שהיא רגישות חברתית לנוכח מה שקרוי "המצב" (אף כי היה נאה לו היו עושים זאת), הרי עריכת מסיבות ענק נוצצות כאילו זיכרון הבועה שהתפוצצה בפרצופנו אינו אלא הזיה נשכחת מצביעה על ניתוק מהמציאות במובן החמור יותר.

הוויתור של לינור

עירית לינור כותבת היום, ככל הכותבים במוסף המיוחד ליום כיפור של הארץ, על ויתור. רגע, הוויתור שלה לא היה על המנוי לאותו עיתון עצמו, בגלל נטייתו ה"סמולנית", כפי שהכריזה לפני שנים אחדות? הרכילות כבר מזמן סיפרה ששמה שב והופיע ברשימת המנויים של העיתון, אבל לכתוב בו דווקא ביום הכיפורים בלי לעשות תשובה בַּעניין זה לסמוך יותר מדי על זכרונם הקצר של הקוראים.

יאערצייט

השבוע לפני ארבע שנים נפטר יהודה עמיחי. את זה כתבתי אז למגזין נענע.