• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« חודש ורוד
אושר ועושר »

עבר שבוע (י"ט)

1 באוקטובר 2004 על-ידי נעמה

התעללות לשמה?

הדס שטייף גוללה בגלי צה"ל סיפור מחריד של התעללות מג"בניקים בפלסטינים, כולל שפיכת שתן על פניהם, הטבעת הכרטיס המגנטי של אחד מהם בשלולית שתן וציוויו "לדוג" אותו בפיו ובלשונו, מכות רצח והכרחתם לקפוץ מן הקומה השנייה, הכל תחת איומי נשק.

רזי ברקאי, המראיין: "והכל התעללות לשמה, הדס, או שאנשי מג"ב חשבו שהם חשודים במשהו?"
זאת אומרת שאם הם חשודים במשהו זאת לא התעללות לשמה, מר ברקאי?

איזו דמוקרטיה?

המתנחלים שבים ומשננים לנו כי הם מבקשים "הכרעה דמוקרטית" לגבי הפינוי. לפני כמה שנים נפגשתי עם תלמידים בבית-הספר הדמוקרטי בחדרה. זה היה ביום זכויות האדם הבינלאומי ובאתי לשוחח אִתם על זכויות האדם בשטחים. שאלתי אותם אז האם הכרעה שתתקבל ברוב קולות בישראל להמשיך ולשלוט בשטחים תוכל להיחשב להכרעה דמוקרטית? לא, השיב לי אחד התלמידים. לשאלתי מדוע השיב כי מי ששולטים עליו איננו מקבל קול בהכרעה. את מה שיודע תלמיד תיכון (אמנם עם אינטיליגנציה מעל הממוצע, יש לשער) לא מבינים רבים מדי בישראל. אי-אפשר לקבל הכרעה "דמוקרטית" להמשיך לשלוט בעם אחד ולשלול ממנו את זכויותיו. ולא רק כי לא כל דבר אפשר להכשיר בהכרעת רוב. אחד המרכיבים החשובים בדמוקרטיה הוא הסכמה, שמבססת את מרות השלטון. אמנם ההסכמה הזאת מתקבלת ברוב קולות ומחייבת גם אם מי שנמנה על המיעוט, אבל כשלמיעוט (כמו לכולם) ניתנת הזדמנות להשפיע על התהליך, לשכנע בעמדותיו ולהצביע. המרכיב החיוני הזה חסר בהחלטה של אזרחי מדינה אחת להמשיך בדיכוי בשטחים; גדול ככל שיהיה הרוב שיתמוך בכך, אפילו במשאל עם.

קולגות

נא לא לחטוף

נכון שלעיתונאים תפקיד מיוחד בכלל ובאזורי סכסוך בפרט. אבל איכשהו מתגנב ללב החשד שההתרגשות הגדולה במיוחד בברנז'ה מחטיפתו של ריאד עלי נובעת גם מכך שזה קולגה, ממש כמו שהפוליטיקאים מתרגשים במיוחד מרצח של פוליטיקאים. אם ביקורת על העיתונות היא תמיד בעיני העיתונאים סכנה לחופש הביטוי, מה הפלא שאחד מהם קובע, בעקבות חטיפתו של עלי, ש"נשברו הכללים"? סליחה, אני מכירה כמה כללים בסיסיים יותר שנשברו בסכסוך הזה. למשל, שלא הופכים אזרחים למטרה.

המקצוע: רווקה

הארץ ערך תחקיר נחוץ לגבי הנסיבות שבהן מתנחל הרג נהג פלסטיני על הכביש. ואיך הוצגו שלושת הנוסעים שמהם נגבתה עדות בתחקיר?: "נאאל מנסור, סוחר בגדים בן 25 ממחנה הפליטים בלאטה בשכם"; "אחמד שתייה, רועה צאן בן 37 מכפר סאלם"; "רחמה שתייה, רווקה בת 33 מכפר בית חסן". ככה זה, כשמדובר בנשים העיסוק שלהן הוא מצבן המשפחתי.

החלופה הראויה

בהזדמנות זאת, יש להעיר בפליאה על ההתנפלות נגד שחרורו של החשוד לעיל למעצר בית, במיוחד כשהיא באה משמאל. החלופה של מעצר בית תמיד צריכה להיות מועדפת כשהיא אפשרית. סייגים לה הם סכנה לציבור, חשש מבריחת החשוד או משיבוש הליכי משפט, או הליכי חקירה שניתן לקיים רק במעצר. אלו הן עילות המעצר כפי שנקבעו בחוק המעצרים. אני שותפה מלאה לביקורת על האיפה ואיפה שנוקטים כלפי מתנחלים בתחום אכיפת החוק, אבל יישור הקו צריך להיות עם הנורמה הראויה של זכויות האדם, לא עם הנורמה הפסולה.

חג שמח, שיהיה.

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • יש ללחוץ כדי לשלוח קישור לחברים באימייל (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בשונות |

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפו ל 648 מנויים נוספים
  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • הבלוג בפייסבוק

  • הטוויטר שלי

  • מפתח

  • ארכיון

  • רשימות אחרונות

    • ומעין תנחומותי עוד לא דלל
    • שובל של חסד
    • גישה לרשומות פסיכיאטריות – מה הבעיה
    • ניגוד העניינים של גאולה אבן-סער
    • עיגון משפטי לזכויות אדם אינו מספיק: זכויות חולים כמקרה בוחן
  • סימניה

    מסכת השקרים של ההפיכה המשטרית
    המשבר הפוליטי והחוקתי בישראל
    מחשבת את קצה לאחור
    בחזרה לאדם השלם
    המתה בסיוע רפואי בקנדה
    כן, רק לא ביבי
    הומוסקסואלים לא שמאלנים
    למה הארץ הולך על הראש של העבודה ומרצ
    מדוע וכיצד ללמד היסטוריה
    פשעי ציות ופשעי סירוב, שם וכאן

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה מקצועית אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חמלה חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כאב כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.

WPThemes.


  • הרשמה רשום
    • קרוא וכתוב
    • הצטרפו אל 648 שכבר עוקבים אחריו
    • כבר יש לך חשבון ב-WordPress.com? זה הזמן להתחבר.
    • קרוא וכתוב
    • התאמה אישית
    • הרשמה רשום
    • הרשמה
    • להתחבר
    • העתקת קישור מקוצר
    • דווח על תוכן זה
    • View post in Reader
    • ניהול מינויים
    • צמצום סרגל זה