התעללות לשמה?
הדס שטייף גוללה בגלי צה"ל סיפור מחריד של התעללות מג"בניקים בפלסטינים, כולל שפיכת שתן על פניהם, הטבעת הכרטיס המגנטי של אחד מהם בשלולית שתן וציוויו "לדוג" אותו בפיו ובלשונו, מכות רצח והכרחתם לקפוץ מן הקומה השנייה, הכל תחת איומי נשק.
רזי ברקאי, המראיין: "והכל התעללות לשמה, הדס, או שאנשי מג"ב חשבו שהם חשודים במשהו?"
זאת אומרת שאם הם חשודים במשהו זאת לא התעללות לשמה, מר ברקאי?
איזו דמוקרטיה?
המתנחלים שבים ומשננים לנו כי הם מבקשים "הכרעה דמוקרטית" לגבי הפינוי. לפני כמה שנים נפגשתי עם תלמידים בבית-הספר הדמוקרטי בחדרה. זה היה ביום זכויות האדם הבינלאומי ובאתי לשוחח אִתם על זכויות האדם בשטחים. שאלתי אותם אז האם הכרעה שתתקבל ברוב קולות בישראל להמשיך ולשלוט בשטחים תוכל להיחשב להכרעה דמוקרטית? לא, השיב לי אחד התלמידים. לשאלתי מדוע השיב כי מי ששולטים עליו איננו מקבל קול בהכרעה. את מה שיודע תלמיד תיכון (אמנם עם אינטיליגנציה מעל הממוצע, יש לשער) לא מבינים רבים מדי בישראל. אי-אפשר לקבל הכרעה "דמוקרטית" להמשיך לשלוט בעם אחד ולשלול ממנו את זכויותיו. ולא רק כי לא כל דבר אפשר להכשיר בהכרעת רוב. אחד המרכיבים החשובים בדמוקרטיה הוא הסכמה, שמבססת את מרות השלטון. אמנם ההסכמה הזאת מתקבלת ברוב קולות ומחייבת גם אם מי שנמנה על המיעוט, אבל כשלמיעוט (כמו לכולם) ניתנת הזדמנות להשפיע על התהליך, לשכנע בעמדותיו ולהצביע. המרכיב החיוני הזה חסר בהחלטה של אזרחי מדינה אחת להמשיך בדיכוי בשטחים; גדול ככל שיהיה הרוב שיתמוך בכך, אפילו במשאל עם.
קולגות

נא לא לחטוף
נכון שלעיתונאים תפקיד מיוחד בכלל ובאזורי סכסוך בפרט. אבל איכשהו מתגנב ללב החשד שההתרגשות הגדולה במיוחד בברנז'ה מחטיפתו של ריאד עלי נובעת גם מכך שזה קולגה, ממש כמו שהפוליטיקאים מתרגשים במיוחד מרצח של פוליטיקאים. אם ביקורת על העיתונות היא תמיד בעיני העיתונאים סכנה לחופש הביטוי, מה הפלא שאחד מהם קובע, בעקבות חטיפתו של עלי, ש"נשברו הכללים"? סליחה, אני מכירה כמה כללים בסיסיים יותר שנשברו בסכסוך הזה. למשל, שלא הופכים אזרחים למטרה.
המקצוע: רווקה
הארץ ערך תחקיר נחוץ לגבי הנסיבות שבהן מתנחל הרג נהג פלסטיני על הכביש. ואיך הוצגו שלושת הנוסעים שמהם נגבתה עדות בתחקיר?: "נאאל מנסור, סוחר בגדים בן 25 ממחנה הפליטים בלאטה בשכם"; "אחמד שתייה, רועה צאן בן 37 מכפר סאלם"; "רחמה שתייה, רווקה בת 33 מכפר בית חסן". ככה זה, כשמדובר בנשים העיסוק שלהן הוא מצבן המשפחתי.
החלופה הראויה
בהזדמנות זאת, יש להעיר בפליאה על ההתנפלות נגד שחרורו של החשוד לעיל למעצר בית, במיוחד כשהיא באה משמאל. החלופה של מעצר בית תמיד צריכה להיות מועדפת כשהיא אפשרית. סייגים לה הם סכנה לציבור, חשש מבריחת החשוד או משיבוש הליכי משפט, או הליכי חקירה שניתן לקיים רק במעצר. אלו הן עילות המעצר כפי שנקבעו בחוק המעצרים. אני שותפה מלאה לביקורת על האיפה ואיפה שנוקטים כלפי מתנחלים בתחום אכיפת החוק, אבל יישור הקו צריך להיות עם הנורמה הראויה של זכויות האדם, לא עם הנורמה הפסולה.
חג שמח, שיהיה.