קניין וחיים
שוב עולה הזעקה (בצדק) לנוכח האשמות במעשי ביזה וגביית "מיסים" פיראטיים שמבצעים חיילים בשטחים. הקניין, אפילו של פלסטינים, מוערך כנראה הרבה יותר מהחיים. צה"ל מתגאה בהגשת כתבי-אישום על העבירה המכוערת של ביזה. הוא הרבה פחות טוב בחקירה והעמדה לדין על פגיעה באזרחים, ביניהם ילדים רבים.
הענשת הקורבן
מתנחלים מתנכלים למסיק הזיתים הפלסטיני. זאת לא השנה הראשונה. התגובה? – במקום לנקוט בצעדים נגד החוליגנים, שפוגעים בפרנסתם היחידה של משפחות רבות, מגבילים את שעות המסיק שלהן או מפסיקים אותו כליל בתגובה לתקיפה מצד מתנחלים. היגיון צה"לי במיטבו, המביא לכלל מיצוי את הרעיון של האשמת הקורבן. עכשיו הגענו לשלב העונש.
תקווה
עריפת ראשיהם של בני-ערובה נהפכה לשגרה זוועתית בשנה החולפת. כשנרצח דניאל פרל בפקיסטן – מילותיו האחרונות לנוכח רוצחיו "אני יהודי" – זועזע העולם. מאז מתקיימים ברחבי העולם קונצרטים ביום-הולדתו, מזה שלוש שנים. בהפיכת המוסיקה לגשר לשלום ואחווה מקווה משפחתו להנציח את זכרו. אמש נכחתי בקונצרט שהשתתפו בו שתי מקהלות נשים: מקהלת 'נעמה' ומקהלת 'שני', שהיא מקהלת נערות יהודית-ערבית ששרות בה יהודיות, נוצריות ומוסלמיות מעמק יזרעאל. כל שנה המעמד הזה מרגש והשנה היה מרגש במיוחד. בתקופה רווּית דמים ושנאה, יש גם פתח לתקווה.
קרוא וכתוב 