• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
רשומות
תגובות
« חמש הערות על התנתקות
גם אתה, ברוטוס? »

מסיבת מסֵכות

28 באוקטובר 2004 על-ידי נעמה

בל קנטו, מאת אן פאצ'ט

למסיבת יום-הולדת של איש עסקים יפני, הנערכת בביתו של סגן הנשיא במדינה דרום-אמריקנית מתוך תקווה כי תניב השקעות, מוזמנת מאמריקה כוכבת האופרה האהובה עליו לביצוע מיוחד של שישה שירים. אל המסיבה הזאת מתפרצים אורחים לא קרואים: חבורה של טרוריסטים המבקשת לחטוף את נשיא המדינה, שהמודיעין הלקוי שלה הצביע על כך כי ישתתף במסיבה. אלא שהנשיא ביטל ברגע האחרון את השתתפותו והטרוריסטים "נתקעים" עם חבורה שעיקרה דיפלומטים ואנשי עסקים.

מכאן ואילך מתפתחת מערכת יחסים מיוחדת במינה בין בני-הערובה לבין עצמם ובינם לבין שוביהם. לא, למרות מה שאפשר היה לשער, לא מדובר ב"תסמונת סטוקהולם" הידועה, שבה בני-ערובה מפתחים הזדהות עם שוביהם (ר' תיבה). כאן מדובר במציאות חיים שלמה ההולכת ומתפתחת עם החיים בבית הגדול, שבו נשארים רק הגברים וזמרת האופרה, על היחסים האישיים הנרקמים ביניהם והיכולת שלהם – ושלנו כקוראים – להבחין בפרטים ובייחודם בתוך הקבוצות. החיים האלו הופכים לחזוּת הכול עבור בני-הערובה, עד כדי כך שחלקם תוהים האם הם רוצים בכלל להשתחרר, כה קסום הוא פסק-הזמן הזה מהחיים האמיתיים שבחוץ. זוהי, כמובן, הַקְבָּלָה לחוויה העוברת על קוראי ספרות באשר היא – כניסה לעולם שהוא עולם בדוי שלם, תחליף למציאות החיצונית גם אם מחקֵה אותה לעיתים, ועולם שלא כל-כך רוצים לצאת ממנו אם הספר טוב.

לראשונה שמעתי על בֶּל קַנטוֹ לפני יותר משנה וחצי. התארחנו בליל-הסדר בביתם של ידידים בניו-יורק והאשה, שבשיחות עמה עמדתי על טעמה הספרותי, קראה בו באותה תקופה. מאז זכרתי את השם ושמחתי לראות כי תורגם לעברית. בתחילת הקריאה התחושה העיקרית היתה של אכזבת-מה, שכן התרשמתי כי הספר סתמי ומִתְחכֵּם. אבל על קסמו המסוים עומדים ככל שמתקדמים בקריאה בו. המסֵכות של התפקוד החיצוני, של ההישגים ושל התארים מוּרדות אט אט, ותחתן נחשפים פנים כֵּנים ואנושיים יותר. תקופה כזאת של שבי יכולה להפוך לסיוט עלי אדמות, גם אם החוטפים בסופו של דבר רחוּמים כמו בבל קנטו. עצם החיים הצפופים ללא יכולת לצאת או להתנתק מהאחרים, הבדלי האופי בין האנשים, נטיות השתלטות וכן הלאה – כל אלו עלולים להביא לגיהנום. אן פַּאצֶ'ט בחרה ליצור כמעט גן-עדן, שבו משכילים בני-האדם להתחשב זה בזה ונוצַרים ביניהם קשרים חמים ומעודנים. הייתכן כי החיים יכולים להיות "שירה יפה", כשם הספר? האידיליה הזאת נקטעת במעשה אלימות נורא בסופה, המחזיר אותנו באחת לחיים "האמיתיים" ולשיקוליהם. אך גם אז דואגת פַּאצֶ'ט לרַצות אותנו באֶפּילוג מנחם, בדרכו.

תסמונת סטוקהולם קיבלה את שמה מחטיפת בני-ערובה שאירעה בסטוקהולם ב-1973. לאחר 6 ימי שבי בבנק, התנגדו כמה מבני הערובה לניסיון החילוץ וסירבו לאחר מכן להעיד נגד חוטפיהם.  אולי הארוע הזכור ביותר שמדגים את התסמונת הוא זה של היורשת פטי הרסט, שנחטפה בארה"ב ב-1974 בידי ארגון פוליטי, היתה לשותפה בקבוצה וסייעה להם בכמה מעשי שוד.

לכל ביקורות הספרים

  • Click to share on Facebook (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Google+ (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשלוח את זה לחבר בדואר אלקטרוני (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בספרים | מתויג אן פאצ'ט, ביקורות ספרים, בל קנטו |

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפו אל 606 שכבר עוקבים אחריו

  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • רשימות אחרונות

    • בממלכת החולים
    • מותה של ההסכמה מדעת
    • גם האהבה אינה יכולה לטראומה
    • היועמ”ש והבחירות
    • האמנות מנצחת את המוות
  • סימניה

    עורכת הדין לרגעים שבהם השמים נופלים
    אפי נוה נגד עיתונאי גל"צ
    מצפן ומצפון
    גם הערות קטנות יכולות לפגוע
    הגירושים של ז'קלין כהנוב
    חיים בהשתנות מתמדת
    כמה פעמים אמרתם "אין לי מה להסתיר"?
    לכרות או לא לכרות
    השתולים
    ואז בא חיים רמון

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • אות מיס פיגי

  • הטוויטר שלי

    הציוצים שלי
  • מפתח

  • ארכיון

  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אורי בלאו אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בית המשפט העליון בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שוויון שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

בלוג בוורדפרס.קום.

WPThemes.


loading בטל
הרשומה לא נשלחה - בדוק את כתובות המייל בבקשה!
הפעולה נכשלה, בקשה נסה שוב
מצטערים, הבלוג שלך אינו יכול לשתף רשומות בדואר אלקטרוני.
פרטיות וקובצי Cookie: אתר זה משתמשי בקובצי Cookie. המשך השימוש באתר מהווה את ההסכמה שלך לשימוש באלו.
לקבלת מידע נוסף, כולל מידע על השליטה בקובצי Cookies, ניתן לעיין בעמוד: מדיניות קובצי ה-Cookie