• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« שתיקת המפקדים, מות הפקודים
לרָשׁוּת אין זכויות. יש לה סמכויות. »

הטרדה מינית כטנגו

11 בדצמבר 2004 על-ידי נעמה

"אין הבדל בין להיאנס לבין לחטוף הכשת נחש בקרסול – פרט לעובדה שאנשים שואלים אותך אם לבשת חצאית קצרה ובכלל למה הסתובבת לבד בחוץ" (מארג' פירסי)

אני מכירה את פרופ' יפה זילברשץ, דיקנית הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, היכרות מקצועית בלבד, לא אישית. זה לא הפחית מתדהמתי כשקראתי במוסף הארץ – בכתבה על הדובר לשעבר של אוניברסיטת בר-אילן שפוטר לאחר שהורשע בפלילים בגין הטרדה מינית של עובדת – את דברי הסניגוריה שלה עליו. אבל עוד יותר מכך, את אותו טיעון מוכר עד לזרא, ומעורר קבס, של האשמת הקורבן. זילברשץ טוענת, לא רומזת, כפי שהיא מבהירה, שלנשים המוטרדות מינית יש חלק במה שקורה, כמעט תמיד. "למה לי זה לא קרה מעולם? אני אמנם לא גרייס קלי, אבל אני נראית לא רע לגילי. ועובדה, אף פעם זה לא קרה לי".

לקרוא ולא להאמין. אני לא מצפה שנשים יגינו באופן אוטומטי על נשים, אבל עוד פחות מכך אני מצפה מהן להשמיע כמו אוטומט את דברי השוביניזם הנלוזים ביותר, הגורסים שהקורבנות מביאות על עצמן בהתנהגותן את ההטרדה כלפיהן או את תקיפתן במקרים אחרים (כי אחרת זה היה קורה גם לזילברשץ). השוביניסטיות הגרועות ביותר הן לעיתים קרובות נשים המפנימות את התפיסה הזאת באופן כה מושלם. בהיותן נשים, הן משמשות כסוכנות המוצלחות ביותר לחִברות אליה.

זילברשץ. לפעמים נשים הן השוביניסטיות הגרועות ביותר.

"עובדה שזה לא קרה לו עם נשים אחרות שהוא עובד איתן, זה קרה לו איתה", אומרת פרופ' זילברשץ; "לטנגו מעין זה דרושים שניים". היא מעלה טענה שגורה בפי מתנגדי החוק להטרדה מינית, כביכול מדובר ב"מערכת יחסים" (לפעמים הם קוראים לזה "חיזור") המתפתחת, ורק בנקודה מסוימת "נחצה קו" (או לא, בעיניהם). "בדרך כלל זה לא בא יש מאין. זה לא נוחת מהירח. את המעשים האלה גברים לא מבצעים עם הקיר!", קובעת זילברשץ שמצדדת בטיפול משמעתי בלבד בכל הנושא. ואת זה אומרת האשה הראשונה שהגיעה לתפקיד דיקן של פקולטה למשפטים באוניברסיטה ישראלית. פעם קראו לזה התסמונת של מלכת הדבורים.

הפילוסופית מרתה נוסבאום כותבת בספרה 'צדק פואטי':

"אם אינכם יכולים לדמות את סבלה של אשה מהטרדה מינית בעבודה, לא תוכלו לחוש באופן אמיתי את הפגיעה כעוול חברתי רציני שהחוק צריך לתקן". ניתן להוסיף כי גם כאשר החוק קובע כי אכן צריך לתקן עוול זה, הוא יישאר כאות מתה כל עוד המעטפת החברתית של מערכת המשפט מוסיפה להתייחס לפגיעה זאת בבדיחות הדעת או בהאשמת הקורבן.

זילברשץ מתעלמת לחלוטין מיחסי הכפיפות בין עובדת למעביד; מכך שכשמדובר לא במעביד ישיר פעמים רבות אי-אפשר בכלל לדבר על "מערכת יחסים" (כפי שקרה לי, כעוזרת מחקר צעירה, עם הטרדות מצד האחראי לחדר השכפול בפקולטה); מהיזקקותן של הנשים למקום פרנסתן; ומהאווירה – שהיא תורמת לה כה רבות – של האשמת הקורבן במה שקרה לה, שבגללה נשים רבות כלל לא מתלוננות. הראיה: העובדת שבה מדובר נותרה אמנם בעבודתה, אך מבודדת וכמעט מנודה באוניברסיטה כולה.

נשים לא רק אינן מתלוננות, לעיתים הן חוששות אפילו לתמוך במי שהתלוננה. מה עוד צריכה פרופ' זילברשץ כדי להשתכנע בכך מלבד מלקרוא בהמשך הכתבה שחמש מרצות באוניברסיטה שלה, חלקן בכירות ומוכרות, טוענות כי בעוד שכל אשה שהיתה קורבן להטרדה מינית או למעשה מגונה עוברת סוג של סיוט, בבר-אילן היא עוברת גיהנום. אולי המדכא והמפחיד ביותר, בכתבה כולה ובמה שהיא מתארת, הוא שכולן טענו זאת בעילום שם. "אף אחת מן המרצות הללו לא היתה מוכנה להסתכן בהתבטאות פומבית. הן פוחדות לתמוך בגלוי בעמיתה שהוטרדה מינית. הן אומרות כי ישלמו על כך ביוקר. קידומן המקצועי ייבלם". כמה עצוב.

גרסה מקוצרת התפרסמה כמכתב למוסף הארץ, 17.12.04

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשלוח את זה לחבר בדואר אלקטרוני (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בפמיניזם | מתויג בר-אילן, הטרדה מינית, יפה זילברשץ, מרתה נוסבאום |

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפות ל-644 עוקבים

  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • רשימות אחרונות

    • השראה בגבעת הקפיטול
    • רפואה הפוגעת בכבוד האדם איננה "חווית טיפול"
    • שנהיה תמיד בצד הנותן?
    • חיים ששווים פחות: הסולידריות מתה מקורונה
    • פסיכולוגית הולכת לטיפול
  • סימניה

    20 עצות להגנה על הדמוקרטיה
    סיפור של פירוק והרכבה
    בצד הבטוח של הדברים
    ואף מילה על ביבי
    הן לא היסטריות
    מדינה תחת מעקב
    סופה של הבדידות
    כרב ראשי, איני יכול יותר לשתוק
    כן, נשים עם דוקטורט נקראות ד"ר
    איסור נגיעה

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • אות מיס פיגי

  • הטוויטר שלי

    הציוצים שלי
  • מפתח

  • ארכיון

  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אורי בלאו אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בית המשפט העליון בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שוויון שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.

WPThemes.


loading בטל
הרשומה לא נשלחה - בדוק את כתובות המייל בבקשה!
הפעולה נכשלה, בקשה נסה שוב
מצטערים, הבלוג שלך אינו יכול לשתף רשומות בדואר אלקטרוני.
פרטיות וקובצי Cookie: אתר זה משתמשי בקובצי Cookie. המשך השימוש באתר מהווה את ההסכמה שלך לשימוש באלו.
לקבלת מידע נוסף, כולל מידע על השליטה בקובצי Cookies, ניתן לעיין בעמוד: מדיניות קובצי ה-Cookie