שמעון פרס רוצה להיות מ"מ ראש הממשלה. לשם כך צריך לתקן את חוק יסוד: הממשלה. חוקי היסוד בישראל הם החוקה שלה, שעל-פי החלטת הררי נחקקת פרקים פרקים. חוק יסוד: הממשלה שייך לחלק המטריאלי של החוקה, המסדיר את פעולתן של רשויות השלטון. חוקה מטריאלית יש לכל מדינה, גם כאלו ללא חוקה פורמלית כתובה. אני חולקת על זאב סגל שכותב היום בהארץ כי ההוראה בנוגע למ"מ ראש הממשלה שייכת להוראות החוק שהן "בעלות משמעות טכנית שנעדרות כל חשיבות חוקתית". שינויו של חוק יסוד כל אימת שאיננו מתאים לאינטרס פוליטי זה או אחר אינו עולה בקנה אחד עם תכליתה של חוקה, גם לא עם החלק המטריאלי שבה. מספר ממלאי המקום של ראש הממשלה אכן איננו קדוש, אבל חוקה לא נועדה להגן על ערכים קדושים אלא על ערכים אחרים.
בשביל זה יש תחתית
במאמרו "שלטון הרוב וזכויות הפרט", מספר ג'ון אלסטר שתומס ג'פרסון שאל את ג'ורג' וושינגטון מדוע כּוֹנְנָה ועידת פילדלפיה (שבה גובשה הצעת החוקה האמריקנית) סנאט. וושינגטון השיב בשאלה: "'מדוע אתה מוזג את הקפה אל התחתית?' 'כדי לצנן אותו', השיב ג'פרסון. 'ואנו מוזגים את החקיקה אל תוך התחתית הסנאטוריאלית כדי לקרר אותה', אמר וושינגטון".
אלסטר מפרט, בין השאר, כיצד חוקה אמורה לעכב את רצון הרוב לשנות את החוק. מנגנון אחד הוא הפיכת התהליך של תיקון החוקה לאיטי מאד וצורך זמן, "כך שהרצונות האימפולסיביים יכולים להצטנן ולהשיב על כנה את התבונה (או האינטרס)". מנגנון שני הוא השגת רוב מיוחס לשינוי החוקה, או למצער, הכרזת סעיפים כבלתי-ניתנים לתיקון. על העיכוב בזמן הוא מצטט את ג'ון פ. סטוקטון:
"חוקות הן שלשלאות שבאמצעותם כובלים עצמם בני-האדם ברגעי השפיות שלהם כדי שלא ימותו מידו המתאבדת של טירופם".
ומוסיף כי "זהו האינטרס הישיר של הרוב להימנע מקבלת החלטות נמהרות תחת השפעת תשוקתו."
חוק יסוד: הממשלה כבר שונה כמה פעמים בגלל קונסטלציות פוליטיות. בכך עושה המחוקק הישראלי את החוקה שבידיו לחוּכָא ואִטְלוּלָא. שלטון החוק לא יוצא נשכר. מִלה טובה מגיעה ליו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט מיכאל איתן, שמסרב לאשר בהליך חפוז את התיקון לחוק. אם זה עניין כל-כך טכני ותפקיד כה חסר סמכויות, כמו שאומרים בעבודה, מדוע מתעקש עליו פרס עד כדי כך שמדינת ישראל צריכה לשנות את חוקתה לכבודו?
אה, ומִלה אישית לשמעון פרס: דייייייייי!
