קרוא וכתוב

אירלנד ידעה כמה תקופות של רעב; באחת מהן מתו כרבע מיליון בני-אדם. אבל כשאומרים "הרעב" מתכוונים בדרך-כלל למה שמכונה רעב תפוחי האדמה, בשנות ה-40 של המאה ה-19. בתקופה זו כמחצית מהאוכלוסייה באירלנד ניזונה מתפוחי-אדמה. מבוגר ממוצע צרך 6.5 ק"ג תפוחי-אדמה ליום. גידול תפ"א היה גם מקור ההכנסה העיקרי. משניזוקו היבולים ממחלה, עמדו כל אלו התלויים במזון זה בפני רעב קשה.
רעב זה היה גם אחד המניעים העיקריים לגל ההגירה הגדול מאירלנד: בין 1845 ל-1850, היגרו מיליון וחצי אירים – כמעט חמישית מאוכלוסיית אירלנד טרם הרעב. הרעב מחה, למעשה, את המעמד העני ביותר באירלנד, הפועלים מחוסרי האדמה. השימוש בשפה האירית שקע והגירה נהפכה לדרך חיים.
את כל אלו לומדים בביקור במוזיאון הרעב, הממוקם בפארק סטרוקסטאון. חבל רק כי כמוזיאון הוא איננו מרשים. נראה כי ניתן ללמוד על התקופה, כמו גם על העוני הקשה שפקד את אירלנד בתקופות רבות אחרות, דרך מחקרים היסטוריים ויצירות ספרות לא מעטות שנתנו לכך ביטוי.