קרוא וכתוב

ומדוע דווקא בארצו של ו"ב ייטס, תשאלו, ולא בארצם של הסופרים הגדולים האחרים שאירלנד משופעת בהם? סוויפט, ג'ויס, שואו ובקט, אם למנות רק אחדים? כי ממש כפי שאזור קונמארה שממנו התחלנו את טיולנו נקרא "ארצו של ג'ויס", גם במפה ובשלטי הדרכים עצמם, כך מחוז סלָיְיגו הוא "ארצו של ייטס". שם, ליד הכנסייה בכפר הקטן Drumcliffe, ביקש ייטס להיקבר. יש מבקרים הרואים ביוליסס עב הכרס את נסיונו של ג'ויס לתת מענה לשאלה האם החיים ראויים לחיותם. על יחסו של ייטס לשאלה הזאת אפשר אולי ללמוד ממילותיו שחרוטות על קברו:

Cast a cold Eye
On Life, on Death.
Horseman, pass by!

ה"דרום" שמצפון ל"צפון"

עברנו דרך סלייגו בדרכנו למחוז דונגל, המחוז הצפוני ברפובליקה של אירלנד, שחלקו משתרע אל תוך צפון אירלנד עצמה, אך חלקו הגדול נמצא גיאוגרפית צפונית ליחידה הפוליטית הנקראת צפון אירלנד… זהו אזור פחות מתוּיר יחסית, אם כי גם בו ניתן למצוא לא מעט B&B, שבחודשי הקיץ ודאי מפוצצים. הנוף בו פראי יותר, יש בו פחות מהירוק של אירלנד, ומצויים בו, בין היתר, צוקים שהתושבים המקומיים מתגאים שהם מרשימים יותר מצוקי מוהר הידועים שליד גאלווי. לא אוכל לתת על כך עדות, משום שלפני שנתיים ומחצה, כשנסענו לצוקי מוהר, לא הרהבתי עוז בנפשי לצאת החוצה מהמכונית המיטלטלת בסערת החורף.יודעי דבר אומרים כי הצוקים שחזינו בהם בצפון תלולים פחות במורדם אל האוקיינוס האטלנטי. הם עדיין מרשימים מאד. והעיזים והכבשים הרועות בכל מקום מזכירות כי זהו האזור הידוע בטוויית מוצרי הצמר המפורסמים של אירלנד.
אבל אם אתם, כמוני, צמחונים שגם אינם אוכלים דגים, תתקשו מאד למצוא מה לאכול באזור הזה, המשופע בעיקר בדגים ובפירות ים מלבד במזון האירי הבשרי הרגיל. זוהי אחת הסיבות שהחלטנו לעזוב את האזור מהר יחסית ולרדת לדרום. תרמו לכך גם געגועי לנוף הירוק של אירלנד, אותו ירוק-עד שהעין הישראלית אינה יודעת שבעה ממנו.

איך מרגישים שעברתם לצפון-אירלנד

אירלנד היא ארץ אחת. תושביה רואים אותה ככזו, ואפשר בקלות לעבור לצפון-אירלנד מבלי להרגיש, כפי שקרה לנו. רק אחר-כך, משבוחנים היטב את המפה, אפשר למצוא במאמץ רב היכן משורטט הגבול. ההבדל המעשי העיקרי הוא המטבע. אני, מכל מקום, עמדתי על כך שאנחנו נמצאים תחת דגל אנגלי עוד לפני שנדרשנו לשלם בלי"ש עבור הקפה: משחלפנו על פני כרזות של הבחירות שזה עתה נסתיימו שבהן מופיע דגל אנגלי, ואחר-כך כרזות של השין-פין, ומשלוחיות הרישוי החליפו את צבען.

האם זה PC לומר שהאירים חביבים?

האירים מסבירי פנים באופן יוצא דופן. אנשים זרים מברכים אותך לשלום ברחוב יותר מחברים בקיבוץ; נהגים מנופפים בידם בידידות כשעוברים מולם במכונית; ובכל מקום שנכנסים אליו מקדמים את פניכם בלבביות. אני תוהה עד כמה אנו מרשים לעצמנו לעשות הכללות כאלו, הנובעות מהתרשמות תיירותית, כשמדובר בתכונות חיוביות שאנו מייחסים לבני עם. התקינות הפוליטית (PC) לא היתה מרשה קביעות כגון "רעשנים", "קולניים", שלא לדבר על תכונות פרועות יותר המיוחסות לבני לאומים שונים. אך מהו ההבדל, בעצם? מדוע כשמדובר בייחוס תכונות חיוביות לא מדובר בהכללה סטריאוטיפית שאנו כה יוצאים נגדה כאשר היא שלילית?

חביבות אינה מתכון לאושר

חביבותם של האירים, כך מתברר, איננה ראיה למידת אושרם. אירלנד נמצאת במקום השני באירופה בשיעור ההתאבדויות, נתון המדאיג מאד את קובעי המדיניות כאן. על-פי הנתונים שהתפרסמו לאחרונה, אחת ל-45 דקות מנסה אדם אירי לשים קץ לחייו.