קרוא וכתוב

גלויה ראשונה מלונדון. אבל לא רק על לונדון.

מאיזה מוצא את?

בדרך-כלל מכעיס אותי לראות בישראל שאלות הקשורות ללאום ולדת בעניינים לא קשורים, בעת מילוי טפסים רשמיים למיניהם. למרות שנוח לייחס זאת לפגמיה של החברה הישראלית, מתברר שזה לא רק אצלנו. הנה כאן, בבירת הציוויליזציה, ביקשתי להירשם לספרייה השכונתית. בטופס הרישום יש סעיף "מוצא אתני", המפרט לא פחות מ-16 קבוצות מוצא המחולקות ל-5 קבוצות עיקריות: אסיאני או אסיאני-בריטי; שחור או שחור-בריטי; סיני או קבוצה אתנית אחרת; מעורב; ולבן. מה, לעזאזל, הקשר בין הרצון לשאול ספרים בספרייה לבין המוצא האתני? גם המין לא נראה לי ממש רלבנטי, אבל לזה אנחנו כבר רגילים בכל טופס שאנו ממלאים דרך שגרה, בכלל בלי לחשוב למה.

הגרדיאן

אחת הבעיות המוכרות של עיתונות רשת היא העירוב בין תוכן לפרסומת. בין השאר, על-ידי הפניה בסוף כתבה לכתובת שבה ניתן לרכוש את הפריטים שהוזכרו בה, פעמים רבות תוך שיתוף פעולה מסחרי בין האתרים. ובכן, זה כבר איננו מאפיין ייחודי של עיתונות הרשת. גרסת הנייר של הגרדיאן עושה הפניות מסחריות כאלו, למשל, בסוף כתבות על ספר או שמחברן כתב ספר כלשהן.
לעומת זאת, נקודת זכות לשימוש המושכל שעושה הגרדיאן בשילוב בין נייר לרשת, היא הוספת כתובת המדור באינטרנט שבו ניתן למצוא את הגרסה המקוונת של ידיעה שזה עתה קראתם בגיליון הנייר.
ואחרון בעניין הגרדיאן: לעומת העיתונים בארץ, שכשהם צריכים לתת קרדיט לעיתון יריב על סקופ שהם מסקרים אפשר להרגיש אפילו בטקסט שזה נעשה בפה קפוץ, בגרדיאן של יום שישי יש מדור קבוע הסוקר מה כתבו כל העיתונים האחרים בשאלה מסוימת שעמדה על סדר היום בשבוע שחולף. מדור אחר הוא "השבוע בטבלואידים", הסוקר את הצהובונים הבריטיים המפורסמים, שמא יחמיצו הקוראים גבהי-המצח של הגרדיאן משהו מהכיף.

שלושה דברים ש(לא) תרצו לדעת על אירלנד

(חוב מהטיול, שהסתיים השבוע) –
* אין שום אפשרות ליצור בברז זרם אחד של מים בטמפרטורה הרצויה לכם. בכל כיור שני ברזים, אחד מכל צד, האחד של מים קרים והשני של מים חמים. הדרך היחידה להגיע למים בטמפרטורה אחידה היא למלא את הכיור. לחילופין, אפשר לרחוץ בכף יד אחת במים רותחין ובכף היד השנייה – בצוננין.
* ארוחת בוקר אירית טיפוסית כוללת בייקון, ביצים, נקניקיות ופודינג שחור, מנה שבאמת לא תרצו לדעת ממה היא עשויה.
* אי-אפשר לסמוך על שלטי הדרכים המורים על המרחק שלכם מן היעד. מיד לאחר שלט שקובע 18 ק"מ תמצאו שלט המבשר על 20 או על 22. לאחר שלט המבשר לכם שתוך 2 ק"מ אתם מגיעים ליעדכם, אתם מגיעים לשלט שקובע עוד 4 ק"מ. רק חלק קטן מהבלגן הזה ניתן להסבר בבלבול של המשלטים בין יחידות המרחק בק"מ ובמייל. אנחנו כבר החלטנו שהשלט רק מורה על המרחק מן השלט הבא…

מיהו האויב

מרפרוף בכותרות העיתון בארץ דרך האינטרנט, למדתי כי שרת החינוך התבטאה בחריפות בטקס חלוקת פרסי ישראל נגד הד"ר אילן פפה על תמיכתו בחרם המרצים הבריטים על האקדמיה הישראלית. אין לסבול תמיכה באויבינו המטילים עלינו חרם, או משהו כזה. את המלה "אויב" אני זוכרת בבירור. את דעתי על החרם אמרתי כאן, עוד בטרם אפילו התקבלה ההחלטה הרשמית. אבל נראה כי אנשים מסוימים בישראל, שחלקם היום בשלטון, טרם הפנימו שהמנדט הבריטי הסתיים. הממלכה המאוחדת של בריטניה וצפון-אירלנד (שם רשמי) כבר איננה נחשבת אויב מזה אי אלו שנים. 57 שנים, ליתר דיוק.
אפרופו החרם: ב-25 לחודש אמורה להתכנס מועצת האיגוד בלונדון לדיון מחודש בשאלה. רציתי מאד לדווח לכם ישירות משם, אבל כמי שאיננה חברה באיגוד הבריטי, כנראה שלא ייתנו לי להיכנס.

ומהי האשה

ארי שביט מתאר בראיון שלו עם אהוד ברק את בת זוגו נילי פריאל: "מנהלת שיחת נימוסין קצרה, מגישה את הקפה והתופינים וחומקת בשקט החוצה בכובע קש אלגנטי רחב תיתורת". מאלף. תפקידה של האשה, על-פי מי שמבקש לשוב להגה המדינה, הוא להגיש קפה ותופינים.