המסר של צה"ל
מ"פ בשריון הודח משום שלא הפעיל אמצעים לפיזור הפגנות נגד פלסטינים שהסתערו על הגדר והפילו כמאה מטר ממנה. הקצין טען כי לא עשה זאת בגלל חשש לפגוע בילדים ובנשים שנכחו בהפגנה. תגובת הדוברות של פיקוד מרכז: "אנחנו מצפים מקצין שימנע השחתת רכוש ולא מצפים ממנו שיגיד: נוותר על הגדר ונלך אחורה". סוף סוף מציג צה"ל בגלוי את ההיררכיה הערכית שהוא מעביר כבר זמן רב במובלע: רכוש מעל חיים של ילדים. בכל אופן רכוש צה"ל. וחיים של ילדים פלסטינים.
מהי אלימות
מפיו של המג"ד צחי שגב מובא, בכתבה המוזכרת לעיל, ציטוט מעניין. שגב מדבר על מה מוגדר כהפגנה אלימה מצד הפלסטינים: "האלימות מתבטאת בכך שהם נמצאים במקום שאנחנו לא רוצים שהם יהיו בו…". זה לא בדיוק מה שצה"ל עושה מבחינת הפלסטינים, נמצא במקום שהם לא רוצים שהוא יהיה בו?
האנטישמיות של ליברלים ישראלים
לא בהכרח כזאת
תום שגב חזר לכתוב בהארץ, למרבה השמחה. רק שבכתבה שלו במוסף השבוע, "מחלקים את ירושלים", הוא מתחלק: "… אך כמו הארגונים הרבים המנסים להגן על זכויות האדם של הפלשתינאים – גם הפעילות הזאת נמצאת בשולי החיים; ברחובות 'המושבה הגרמנית', פעם מעין וילג' או לפחות שינקין ירושלמי, נראים יותר ויותר חובשי כיפות". חובשי כיפות כציבור שבהכרח לא יגן על זכויות אדם ויהיה אנטי-ליברלי – הכללה שלא היתה עוברת אצלו בשקט לו היתה מיוחסת לערבים, נניח. אבל מה לנו כי נלין על שגב כשעמיתתו למוסף, נרי לבנה, כתבה פעם ללא שמץ של ביקורת עצמית על משחק שהיתה משחקת עם ילדיה במכונית: לספור מה היחס בין חובשי כיפה לנטוליה בכניסה לירושלים. נו, רק צריך להחליף את חובשי הכיפה ב"בעלי חזות יהודית" ולפרסם את המאמר באנגלית.
הסופרת
ביני לביני אני מכנה את עצמי לעיתים "הסופרת", על שום מנהגי המרגיז לספור כמה נשים משתתפות בכינוסים שאני מקבלת אליהם הזמנות, או רואה מודעות שלהם בעיתון. לפעמים אני אפילו כותבת על זה. המנהג הזה הגיע סוף סוף לעמודו הראשון של הארץ, כשהכתבת שלו תמרה טראובמן פירסמה כי בוועידת המדע משתתפת רק אשה אחת מתוך 30 דוברים (אשה נוספת מברכת). הידיעה הניבה אפילו הפגנה שהתקיימה אל מול באי הוועידה היוקרתית במכון ויצמן. אז למנהגים מרגיזים יש לפעמים תוצאות מבורכות.
אבל איך צריך להגיב כשקוראים את תגובתה של מנכ"לית משרד המדע, שהיא גם האשה היחידה הדוברת בכנס, שהבטיחה כי בשנים הבאות יקיימו בוועידה גם מושב על מעמד האשה? העניין איננו לבדל את הנשים בגטו שבו ידברו על "בעיית הנשים", אלא להפוך את הדרתן ללא קבילה ואת השתתפותן ותרומתן בכל תחום – למובנות מאליהן. לא, אני לא מתכוונת שישתפו נשים לא מתאימות (תמיד יש מי שקופץ עם ה"טיעון" הזה), אלא שימצאו את המתאימות והמוכשרות. צריך רק לחפש, ולא מתחת לפנס של ה-old boys' network.
החרם הבא של איגוד המרצים הבריטים?
החופש האקדמי באוניברסיטאות במצרים נפגע על-ידי צִנזור ספרי לימוד, מניעת מחקר בנושאים שנויים במחלוקת והטרדה של סטודנטים פעילים. כך קובע דוח חדש של Human Rights Watch.
נו, עכשיו נראה את סו בלקוול וסטיבן רוז מובילים ב-AUT חרם על האקדמיה המצרית.
