בימים אלה פירסמה עמותת רופאים לזכויות אדם נייר עמדה שכתבתי עבורם, על הפרטת בתי-כלא (תחקיר: עינת גל). להלן התקציר של נייר העמדה, המופיע בתחילתו. ניתן לקרוא את המסמך המלא כאן או לפנות למשרדי העמותה על-מנת לקבלו בעותק נייר.
מדוע אין להפריט בתי–כלא
הניסיון בעולם בהפרטת בתי-כלא מצביע על פגיעות קשות בזכויות האסירים ורווחתם, בין השאר בתחומי החינוך והבריאות, וכן על התעללות, הזנחה, ניצול פיסי ומיני, אלימות מצד הסגל ותקיפות של אסירים בידי אסירים. בחלק מהמקרים פגיעות אלה מביאות להתקוממות של האסירים בבתי-הכלא. מניע הרווח גורם לקבלנים לקצץ בשירותים שהם מספקים ולשאוף לתפוסה מקסימלית בבתי–הכלא. הדבר משפיע על תכניות השיקום שהם אחראים להן, יוצר אצלם אינטרס פוליטי בענישה מחמירה ומביא אותם לשכור כוח-אדם זול וחסר הכשרה, הסובל מתחלופה גבוהה.
נפגעים במיוחד אסירים בעלי צרכים מיוחדים, כמו אלו הזקוקים למשמורת הגנה או אסירים חולים, שאינם מקבלים את המענה הדרוש. מנגד, האסירים הקשים יותר נותרים בדרך-כלל בטיפול מערכת הכליאה הציבורית, מה שמטיל עליה עומס-יתר שגורם בתורו לפגיעה באיכות השירותים שהם מקבלים בה.
מן הניסיון בעולם ניתן ללמוד שפיקוח ממשלתי על חברות פרטיות הוא רופף ולא-מספק, או לחילופין יקר מאד. פיקוח הוא צורת שליטה חלשה בהרבה לעומת הפעלה ישירה של סמכויות ונשיאה באחריות בגינן. האפשרות לבטל את ההיתר או ליטול את הניהול מהיזם היא פורמלית בעיקרה, שכן המדינה תלויה בשירותיו ואילו ההליך לביטול החוזה והעברת הניהול בחזרה לידי הממשלה מסורבל ויקר.
אין ספק כי ברוב המדינות בעולם, הממשלות עצמן לא עשו עבודה טובה במיוחד בניהול בתי כלא וכי גם המצב הקיים במערכת הכליאה הציבורית בישראל רחוק מלהשביע רצון ואינו עומד בסטנדרטים ראויים של כליאה. אלא שאין לאמץ בשל כך פתרון שהניסיון מוכיח כי הוא מביא במקרים רבים לתוצאות גרועות יותר, ושבנוסף לכך מעורר בעיות עקרוניות של מסירת הסמכות לשלול חירות והכפפתה לאינטרס פרטי של עשיית רווח.
אחריותה העליונה של חברה פרטית היא לבעלי המניות שלה. האינטרס למקסם את הרווח משפיע על כל היבט בפעולת החברה הפרטית והדגש על השורה התחתונה מחייב קיצוץ בעלויות. כאשר התוצאה היא פגיעה בזכויות האסירים וסבל אנושי הנגרם להם, קשה לדבר על "התייעלות". וכל זה כשמדובר בקבוצה חלשה, נעדרת לחלוטין כוח פוליטי ושמעטים המתעניינים בזכויותיה.
מאחר שלא ניתן להוכיח שהפרטת בתי כלא אכן מביאה לחיסכון בעלויות, ולעומת זאת מתלוות אליה בעיות רבות וקשות, קשה לראות מדוע נבחרה האופציה של הפרטה במקום שהממשלה תכיר באחריותה לאסירים ותנקוט בצעדים המתבקשים.
הפחתת הצפיפות היא אכן יעד מרכזי בעיני כל מי שחרד לזכויות האסירים ומהווה שיפור ניכר בתנאי הכליאה שלהם. השאלה היא האם הפרטה, על כל חסרונותיה העקרוניים וליקוייה בפועל, היא הפתרון הראוי. הפרטה מלאה במתכונת שאומצה תפגע בזכויות האסירים והסוהרים ולא תחסוך כסף לקופה הציבורית.
הפרטת בתי כלא עולה בקנה אחד עם המגמה הכללית של הפרטת המשק בישראל בשנים האחרונות. היחידים שייצאו נשכרים מן המהלך הזה הם קומץ קבלנים ואנשי עסקים. לעומתם נפגעים קשות האינטרס הכללי של עשיית צדק, שהכליאה איננה מנותקת ממנו, ומדינת הרווחה ההולכת ומתפרקת מהאחריות והמחויבות המעטות שעוד נותרו לה כלפי אזרחיה. בחשבון הזה, כולנו מפסידים.
בעיות עקרוניות בהפרטת בתי כלא
הפרטת בתי-כלא היא שיאו של תהליך שבו מתפרקת המדינה מאחריותה ומחובותיה כלפי האזרחים. השלכותיה חמורות במיוחד מכמה היבטים.
- הסמכות לשלול חירות ולהפעיל כוח היא סמכות יסודית של מדינה ושל השלטון כבא-כוחה, המוקנית לשלטון מכוח ההסכם החברתי. מסירתה של פונקציה שלטונית יסודית זו לידים פרטיות פוגעת בלגיטימיות המוסרית של אכיפת החוק וענישה מצד המדינה. בניגוד לטענות המושמעות, לא רק סמכות השמירה עוברת לידיים פרטיות: יחד איתה מופרטות סמכויות מרחיקות לכת כלפי האסירים, כגון הפעלת כוח, חיפוש על אסירים, או ריסון אסירים מתפרעים.
- עם העברת סמכות הכליאה לגוף פרטי מתוספים לה בהכרח אינטרסים פרטיים, אינטרסים כלכליים של עשיית רווח. בכך עלול להתערער האיזון העדין בין ענישה ושלילת חירותם של אנשים לבין הגנה על זכויות בסיסיות שאינן נשללות מהם גם עת הם במאסר. האקלים העלול להיווצר הוא כזה שניתן לכנותו "הפשע משתלם": האינטרס הכלכלי של הזכיין להגדיל את מספר האסירים עלול לגרום לו לפעול, הן בכלא והן ברמה הפוליטית, למען החמרת הענישה ונגד תכניות שיקום ושחרור מוקדם.
- מסירת סמכויות כה קיצוניות לידיים פרטיות מעוררת בעיה חמורה של נשיאה באחריות (accountability) בפני הציבור. המנגנונים המופעלים כלפי סוהרים כסוכני המדינה — הביקורת הציבורית והשיפוטית שלהם ושל הממשלה השולחת אותם, אינם קיימים כאשר מדובר בזכיין, המחוייב לבעלי המניות שלו. הממשלה אמנם תוסיף להיות אחראית כלפי הציבור והאסירים, אך כפי שנראה בהמשך, פיקוח עקיף מחליש את יכולת השליטה של הרשויות במתרחש במתקני הכליאה כמו גם את הנשיאה באחריות בפני הציבור.
- הפרטת בתי סוהר חמורה יותר מהפרטת שירותים ציבוריים אחרים גם משום שהיא נעשית על גבה של קבוצה חלשה במיוחד, 'קהל שבוי' הלכה למעשה בידי הזכיין. המונופול הנופל כך בידי הזכיין שומט את הקרקע מתחת לטענה המסורתית של "יד נעלמה" המושמעת בעד הפרטה. במצב כזה אין מנגנוני שוק שיפקחו על כך שהרווח הכלכלי יעלה בקנה אחד עם המטרות החברתיות של השירות. לפיכך מוטלת על המדינה עבודת פיקוח קשה, מורכבת ויקרה ביותר על מנת לדאוג לכך שלא תתבצע פגיעה חמורה בזכויות האסירים.
הניסיון בעולם
תוצאות המחקרים שניסו להשוות בין בתי-כלא פרטיים לבתי-כלא ציבוריים כוללות סתירות הן בנתונים העובדתיים הן במסקנות. קיימים מעט מחקרים, ונתוניהם שנותחו במחקרים מקיפים אינם מובילים למסקנה חד-משמעית, ואינם מספקים תמיכה לטענות בדבר יתרונות של הפרטת בתי כלא, בעיקר לא לטענה בדבר חיסכון משמעותי. לעומת זאת, ניכרת החמרה בפגיעה בזכויות האדם של האסירים: בתי כלא פרטיים אופיינו במחסור בצוות ובתכניות לא מספקות לאסירים. מהומות, בריחות ואלימות הן חזון נפרץ. אסירים ושומרים נרצחו; סוהרים הואשמו בניצול מיני ופיסי של אסירים; חוזים סוימו בשל ביצוע גרוע.
בעיות נוכחיות בבתי הכלא בישראל
מנקודת המבט של הזכות לבריאות, הבעיות העיקריות הן מעקב אחרי חולים כרוניים, יציאה לבדיקות ולביקורות אצל רופאים מומחים והיעדר תקשורת בין הסגל לאסירים, שמחריף לא אחת את הבעיות הרפואיות שהם סובלים מהן ופוגע בזכותם לקבלת טיפול רפואי. המרכז הרפואי של שירות בתי הסוהר איננו מספק את הטיפול הבסיסי ההכרחי לשמירת בריאותם וכבודם של אסירים חולים.
אחת הבעיות החמורות מהן סובלים אסירים בבתי-הכלא בכלל היא תנאי מאסר לקויים וצפיפות. נכון למאי 2004, לפחות 500 עצירים ואסירים ישנים מדי לילה על הרצפה. המצוקה שיוצר המחסור ההולך ומתגבר במקומות כליאה מביאה גם לשיכון אסירים במקומות כליאה בלתי-ראויים.
אין ספק כי התנאים בבתי המעצר ובבתי הסוהר בישראל הנם ברובם המוחלט קשים ובלתי הולמים וכי נפגעות זכויותיהם של העצירים והאסירים לכבוד, לבריאות ולעיתים אף לחיים, אלא שהפרטה איננה הפתרון ההולם והממצאים מלמדים כי היא תהיה בבחינת תרופה שרק תחריף את המחלה. בלשון אחד הדו"חות הנסקרים, זהו מרשם לאסון.
