קרוא וכתוב

מייקל ג'קסון בגוש קטיף / כמה מוכר / שלום לסר יאן? (או: הלכתי להשתין וז'אן נהרג) / איך שגלגל מסתובב

להעמיד לדין

הכתבות הצוננות של ה-BBC הרחיקו מאתנו את ה"חוויה" של הצפייה בכל פרט חם של ארועי ההתנתקות. אבל את האב ששילשל באיום את תינוקו מבעד לחלון ראינו גם ראינו. מי שמטלטל תינוק חסר-אונים כ"נשק" צריך לעמוד לדין.

כמה מוּכּר

הבעיה העיקרית היא שהצבא חוקר את עצמו; והתחקירים הצבאיים עלובים – התלונן פרקליט בריטי העוסק בזכויות אדם, בתכנית של ה-BBC שעסקה בתלונות על התעללות של חיילים בריטיים בעירק. כמה מוכר.

שלום לסר יאן?

מסמכים שדלפו מהחקירה של הריגתו של ז'אן צ'ארלס דה-מנזס ברכבת התחתית, למחרת הפיגועים שלא צלחו בלונדון, מעוררים צמרמורת. בניגוד לדיווח הראשוני של המשטרה, דה-מנזס לא נמלט אחרי שנקרא לעצור, לא קפץ מעל תחנת התשלום, לא רץ אלא לקח בנחת עיתון ועלה לרכבת, לא היה לבוש באורח חשוד במעיל עבה ביום חמים, אלא בז'קט ג'ינס קל. ונורה ע"י אנשי היחידה המיוחדת לאחר שאחד השוטרים הכחולים כבר תפס אותו ואחז בו.
עוד עולה מהשתלשלות הארועים: אי-תיאום בין שתי היחידות, ואי-זיהוי של "החשוד" כי חייל התצפית לא הפעיל את מצלמת הווידאו שלו משום ש"התפנה" באותו רגע. אולי הייתי צריכה לקרוא לאייטם הזה 'הלכתי להשתין וז'אן נהרג'. סר יאן בלייר, ראש משטרת לונדון, ביקש למנוע חקירה בלתי-תלויה בנושא, לטענתו משום שסבר אז כי מדובר בטרוריסט. נסיונו לא צלח אבל למחלקה החוקרת ניתנה גישה לזירת הארוע באיחור של שלושה ימים. נראה כי יצטרך להתפטר וקריאות כאלו כבר נשמעו.

הגרדיאן, לעומת זאת, יצא במאמר מערכת שבו הזהיר מפני הסקת מסקנות מהדלפה שאיננה מראה לנו את כל התמונה, ובהכרח משקפת את האינטרסים של המדליפים. אכן, גם המח"ש המקומית נקלעה למבוכה והשעתה את אחד מעובדיה, החשוד בהדלפה.

כל גוף שאני מכירה מתנגד לחקירה חיצונית. בישראל היה זה מאבק של שנים להקים את מח"ש, הצלחה חלקית בהתחשב בקשרים שבין חוקרי המחלקה למשטרה. חלקם שוטרים בדימוס אך רבים מהם שוטרים המושאלים למחלקה ולכן תלויים, בעצם, בגוף שהם אמורים לחקור. אין לנו בעלות על הפטנט הזה: גם המאבק להקמת הגוף החיצוני וגם הבעייתיות שבתפקודו אינם ייחודיים לישראל; הם שבים ומתרחשים בכל מקום בעולם. יש הטוענים כי תחקירים פנימיים הם יעילים יותר. אם אנשים חוששים מפני נקיטת צעדים פליליים נגדם, הם יטו פחות לשתף פעולה ואז הסיכוי לגילוי האמת קטֵן. אבל מהניסיון שהצטבר בעולם, אם רוצים חקירה רצינית וחסרת פניות, אסור לתת לשום גוף לחקור את עצמו.  וגם התקשורת צריכה לעשות חשבון נפש, כותב סימון הטנסטון בגרדיאן. יותר מדי מקרים שבהם המשטרה סובבה אותה על האצבע צריכים ללמד את התקשורת להתייחס בחשדנות המתבקשת למקורות המשטרתיים ומה שהם מספרים לה אחרי ארועים כאלו.

איך שגלגל מסתובב

לשכת העיתונות הממשלתית, שביקשה פעם להחרים את ה-BBC בשל גישתה "האנטי-ישראלית", תופתע בוודאי לשמוע שבשימים אלו מואשמת התחנה בגישה "פרו-ישראלית" דווקא. המאשימים הפעם הם מנהיגים מוסלמיים בבריטניה, שזועמים על תכנית 'פנורמה' שאמורה להיות משודרת ביום א' הקרוב. על-פי הדיווחים צפויה התכנית להיות ביקורתית למדי כלפי קשריהם של המנהיגים הללו, הנחשבים לנציגים מתונים, לאידיאולוגיה מוסלמית קיצונית. מה שעורר את חמת זעמם של הללו וגרם להם לקבוע כי הרשת מקדמת "סדר יום פרו-ישראלי" היא בעיקר העובדה שהם נשאלו שאלות קשות על-ידי כתב ה-BBC: על החרמתו של ראש המועצה המוסלמית בבריטניה את יום הזיכרון לשואה השנה; על השתתפותו בטקס זיכרון לשייח יאסין; ועל עמדתו הלא חד משמעית לגבי המפגעים-המתאבדים הפלסטינים.
מעקב (26.8)