קרוא וכתוב

יס מיניסטר / ושיני בנים תקהינה? / מתמטיקה חד-צדדית / ספינת השוטים

יס מיניסטר

טליה ששון – לשעבר הממונה על תפקידים מיוחדים בפרקליטות המדינה ומי שהיתה ממונה על ייצוג המדינה בתביעות נזיקין שהגישו נגדה פלסטינים במשך עשור – פירסמה מאמר המבקר את התיקון לחוק הנזיקין, זה המונע מפלסטינים לתבוע את המדינה בגין כל נזק שנגרם להם מפעולות צה"ל בשטחים. דברים כדרבנות. אבל איך זה שרק אחרי שהם פורשים אנחנו מגלים שרבים כל-כך מעובדי הציבור ופקידי המדינה האלו היו בעצם מבצלם?

ושיני בנים תקהינה?

אתם רוצים שילדיכם יקבלו ארוחה חמה – רשמו אותם לבית ספר ממלכתי, אמר השבוע המשנה לנשיא ביהמ"ש העליון, מישאל חשין, כשדחה את עתירתה של עיריית בית"ר עילית. נכון, ההחלטה מתבססת על פרשנות של החוק, אבל על פרשנות מאד צרה ובעייתית שלו. אפשר להצביע על כמה בעיות שעולות ממנה. כמו מידת הצדקתה של ההיררכיה שיוצרת הפרשנות הזאת בין תלמידי בתי-ספר ממלכתיים לתלמידי בתי-ספר מהחינוך המוכר אך הלא רשמי (רש"י: חרדי בעיקר); כמו משמעותו של המושג "מוכר" (ע"י משרד החינוך) בהקשר הזה. בהקשרה הרחב יותר, נוגעת הפסיקה בסוגייה הנתונה במחלוקת ארוכת ימים בין השקפות חברתיות-כלכליות יריבות, לגבי מושא הסובסידיה – האם זה הנצרך או המצרך. אך בעיקרו של דבר, השאלה המכרעת נשארת זו: מה הקשר בין בחירתם של ההורים לבין הזכויות המגיעות לילדיהם?

נכון, ירמיהו מנבא את הגאולה של אחרית הימים. אבל גם אם אסור לזרז את ביאת המשיח, מותר, וחובה, להיות מוסריים עוד לפני שהוא מגיע. חשין דווקא ידע לצטט מהפסוק הרלבנטי בהחלטה אחרת שלו, שבו יצא באומץ נגד הריסת בתים, ונותר בעמדת מיעוט (בג"צ 2006/97 ג'נימת ואח' נ' אלוף פיקוד המרכז עוזי דיין). הנה המקור: "בַּיָּמִים הָהֵם–לֹא-יֹאמְרוּ עוֹד, אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר; ושִׁנֵּי בָנִים, תִּקְהֶינָה. כִּי אִם-אִישׁ בַּעֲו‍ֹנוֹ, יָמוּת:  כָּל-הָאָדָם הָאֹכֵל הַבֹּסֶר, תִּקְהֶינָה שִׁנָּיו". (ירמיהו לא, כח-כט).

מתמטיקה חד-צדדית

הענקת פרס נובל לכלכלה לישראל אומן ולתומס שלינג מעוררת מחאה מצד גורמים מסוימים בשמאל, המחתימים על עצומה אשר קוראת לאקדמיה השוודית לחזור בה מהחלטתה. הנימוק: מדובר בשני מחרחרי מלחמה. אומן, כך לשון העצומה, "השתמש בתיאוריה שלו כדי להצדיק את הכיבוש ואת דיכוי הפלסטינים". אומן, כידוע, לא קיבל פרס נובל לשלום. הוא מתמטיקאי שקיבל פרס נובל לכלכלה. הפרס ניתן לו בשל מחקריו ולא בשל דעותיו הפוליטיות, שלהן הוא זכאי ככל אזרח. כן, מקומם שמנצלים את הזרקורים של הנובל להבעת דעות אלו. אבל נגד דעות מביעים דעות. נגד מי שמשתמש בתיאוריה מסוימת על-מנת להצדיק עמדות פוליטיות  – מציעים תיאוריות חלופיות. אם העמדות הן שקובעות, ולא ההישגים המדעיים או הרלבנטיים האחרים, הרי לפי המתמטיקה הזאת צריך גם לדרוש לשלול את הנובל למי מן הצד השני שקיבל אותו. נכון? לא נכון. כשמדובר במישהו מ"הצד הנכון", מברכים על זה. אין צורך להרחיק לכת: זה עתה קיבל המחזאי הבריטי הרולד פינטר את פרס נובל לספרות. הוא עצמו העיד על עצמו כי לא ברור לו אם קיבל את הפרס בשל הישגיו הספרותיים או בשל פעילותו הפוליטית רבת השנים. על זה נכתב באחד מאתרי השמאל: "פרס נובל בספרות להרולד פינטר זוהי חדשה מצויינת! המחזאי הזה לא רק השפיע יותר מכל מחזאי אחר מאז סמיואל בקט על התיאטרון בימינו, הוא גם אחד האנשים הרדיקליים ביותר בבריטניה". שנאמר, זה לא העיקרון אלא באיזה צד עומדים.

ספינת השוטים

בכיתוב המלווה את התמונה המופיעה בעמודו הראשון של הארץ היום, 'שמחת בית השואבה', נאמר: "מקור המנהג בימי בית המקדש, כאשר בימי חול המועד סוכות היו נוסכים בבית המקדש מים במקום יין". מעניין, אפוא, שהארץ מקדיש את מוסף החג שלו, 'ספינת השותים', ליין ולאלכוהול דווקא. חג שמח.